0.בין ראש השנה(מלשון חזרה) לראש החודשים( התחדשות):
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה(שמות יב,ב)
וכאן ניתן מצוה ראשונה לישראל החודש הזה לכם כזה ראה וקדש שישראל יכולים להכניס קדושה לחודש וכמ"ש (שמות רבה פ' טו) ואם כלי חול כשמתמלא מן הקודש מתקדשת עאכ"ו ישראל שהם קדושים ומקדשים את החודש כו' (פרי צדיק, פרשת החודש)
1.המצווה הראשונה- שליטה בזמן שלא כמו העבד האדונו שולט בו:
החדש הזה לכם ראש חדשים. מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי: (ספורנו,שם)
2.עם ישראל סופר לפי הלבנה עם תיקון (עיבור) לשמירת מועדי השנה(שנקבעים ע"פ החמה) ובכך מראה את אמונת הייחוד רק בה' ולא בגרמי השמים:
חדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחדשו ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. כך אמרו חכמים הראה לו הקב"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש. והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב.
(הלכות קידוש החודש א א)
ההתחשבות בחמה ובלבנה יש בה אולי צד שהוא אנטי פאגני, לא להיות תלויים רק באחד מגורמי השמים ובכך להראות את בלעדיותו
(ענ"ד)
3.המילה חודש מקורה במילה ירח- אפילו בשפה האנגלית ובגרמנית(monat):
המילה לחודש בהרבה שפות מגיעה מהמילה ירחירח וירח בעברית, moon ו-month באנגלית ועוד (פודקאסט קדמא- תולדות הלוח העברי)
4.קידוש החודש- על פי עדים וע"פ הלוח שקבע הלל השני:
א.סוד העיבור עובר מאדם הראשון ועד למשה רבנו ומשם לחכמי ישראל:
בעשרים ושמונה באלול נבראו חמה ולבנה ומנין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות שעות וקצים ותקופות ומחזורות ועיבורין היו לפני הקב"ה והיה מעבר את השנה ואחר כך מסרן לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר (בראשית ה, א): "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם", מנין עולם לכל תולדות בני אדם,
אדם מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, שנאמר (בראשית ה, כב): "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" וגו', ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם שמסר אלהים לאדם,
וחנוך מסר לנח סוד העיבור ועיבר את השנה, ואמר (בראשית ח, כב): "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף". זרע זה תקופת תשרי. קציר זו תקופת ניסן. קור זו תקופת טבת. וחום זו תקופת תמוז. וקיץ בעתו וחורף בעתו. מנין החמה ביום ומנין הלבנה בלילה לא ישבותו.
נח מסר לשם ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה ונקרא כהן וכי שם בן נח כהן היה אלא ע"י שהיה בכור והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא כהן, שנאמר (בראשית יד, יח): "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" וגו'.
ושם מסר לאברהם ונכנס בסוד העיבור ועביר השנה ונקרא כהן, שנאמר (תהלים קי, ד): "נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם". ומנין שמסר שם לאברהם, שנאמר (תהלים קי, ד): "עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק".
אברהם מסר ליצחק ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מותו של אברהם, שנאמר (בראשית כה, יא): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ" שנכנס בסוד העיבור
יצחק מסר ליעקב ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה יצא יעקב לחוצה לארץ ובקש לעבר את השנה בחוצה לארץ אמר לו הקב"ה: יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ, הרי יצחק אביך הוא יעבר את השנה בארץ, שנאמר (בראשית לה, ט): "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ", ולמה עוד שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה לארץ וכשבא לארץ א"ל הקב"ה קום עבר את השנה, שנאמר וירא אלהים אל יעקב וגו' ויברך אותו על שנכנס בסוד העיבור וברכו ברכת עולם. מכאן אמרו אפילו צדיקים וחכמים בח"ל ורועה צאן ובקר בארץ אין מעברין את השנה אלא ע"י רועה צאן ובקר אפי' נביאים בח"ל והדיוטים בא"י אין מעברין את השנה אלא ע"י הדיוטים שבארץ. גלו לבבל היו מעברין את השנה ע"י הנשאר בארץ. לא נשאר אחד בארץ היו מעברין את השנה בבבל. עלה עזרא וכל הקהל עמו ורצה יחזקאל לעבר את השנה בבבל, אמר לו הקב"ה: יחזקאל אין לך רשות לעבר את השנה בח"ל הרי ישראל אחיהם והם יעברו את השנה, שנאמר (יחזקאל לו, יז): "בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִין עַל אַדְמָתָם", שלהן היא לעבר את השנה.
יעקב מסר ליוסף ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה במצרים
מת יוסף ואחיו נתמעטו העיבורין מישראל וכשם שנתמעטו העיבורין מישראל בשיעבוד מצרים כך עתידים לימעט בסוף שעבוד מלכות הרביעית עד שיבא מלך המשיח. כשם שנגלה הקב"ה על משה ועל אהרן במצרים כך הוא עתיד להגלות עלינו בסוף מלכות רביעית, שנאמר (שמות יב, א): "וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". מהו לאמור אמור להם לישראל עד עכשיו אצלי היה סוד העיבור, מכאן ואילך שלכם הוא לעבר את השנה
(פרקי דרבי אליעזר פרק ח)
ב.הרקע להחלטת רבי הלל נשיאה לקבוע את לוח השנה ע"פ חישוב לכל הדורות:
התקנה שתיקנו ר' הלל בן יהודה הנשיא ובית-דינו לקבוע חודשים ולעבר שנים עפ"י חשבון בלבד, ניתקנה בשנת ד'קי"ט - 7 שנים אחרי פטירת רבא. מזמן שחרב בית המקדש הלך והורע מצבם של היהודים בארץ-ישראל: גזרות השלטונות הרומיים והפורענויות תכפו, וחכמי ישראל נדרשו למאמצים גדולים לשמור על נכסי הרוח של האומה. אך מזמן שקיבלו עליהם קיסרי רומי את הנצרות, הורע מצב עמנו שבעתיים. בשנת 325 לסה"נ התאספו ראשי הנוצרים בניקיאה, ובין השאר החליטו על ניתוק הקשר עם לוח השנה היהודי. החלטה זו גרמה למחלוקת בנצרות. בא"י, כמו בסוריה ובאסיה הקטנה, המשיכו הנוצרים לחוג את הפסחא בערב פסח של היהודים. דבר זה הרגיז את ראשי הכנסייה הנוצרית, והם הפעילו את כוחם לשבש את סדרי המועדים של היהודים. בארץ שלטו הנוצרים אנשי רומי, והם גזרו שלא לעבר את השנה, ואף עצרו יהודים שנחשדו כשליחים להודיע על העיבור. מסיפור המעשה על זוג שבא מרקת (סנהדרין יב ע"א) נראה, שאכן הצליחו הנוצרים לשבש את סדרי המועדים שלנו. ואין ספק שמעשים מעין אלו, שהלכו והתרבו, היו בין הגורמים שהשפיעו על מעבר לקידוש החודש ועיבור השנה עפ"י חשבונות וכללים.
(מתי נוסד הלוח העברי? מתי תוקן ומתי נחתם? פרקים בהיסטוריה של הלוח העברי/ רחמים שר-שלום)
ג.החשבון המקורי היה כמו של הלל נישאה אלא שהיה ביד הסנהדרין האפשרות לשנותו - עד שנת 359 למניינם שאז כבר ' הלל נשיאה תיקן ולמעשה החזיר את המצב לחשבון ידוע מראש:
וכך אני אומר כי משה רבנו לימד את ישראל את עיקרו של הסוד הזה ואף על פי שנתן להם את הסוד הזהירם שכל זמן שהסנהדרין קיימת יש להם לשנות מן המסורת להקדים או לאחר ואע"פ ששינו לצרכיהם אנו אוחזים כסדר הזה לשנים ראשונות מלפני משה רבנו גם אחריו. עד ימי הלל בן יהודה בשת תר"ע לשטרות שמאותה שנה לא הקדימו ולא אחרו אלא אחזו הסדר אשר היה בידם
(ספר העיבור , אברהם בן חייא הנשיא)
מימי הלל בנו של רבי יהודה נשיאה, שנת תר"ע לשטרות, בטלה (סמכות) הסנהדרין בארץ ישראל, ובטלו ממנה מומחים, והוא שתיקן סדר העיבור ומנה שנים וקידש חדשים לדורות(הרמב"ן,ספר הזכות)
ד.במשך שנתיים היתה מחלוקת על אופן קביעת לוח השנה שגרמה לפער בין יהודי א"י ליהודי בבל ולקביעת מועדים שונים לחגים!
בקיץ שנת ד'תרפ"א למניין השנים בלוח העברי (921 לספירת הנוצרים), פרצה מחלוקת בין רב סעדיה גאון ובין רבי אהרן הכהן בן מאיר, ראש ישיבת גאון יעקב, על אודות קביעת לוח השנה וקביעת המועדים. המחלוקת היא אחת מהמפורסמות בין חכמי ארץ ישראל לחכמי התפוצות, ובמשך כשנתיים - מראש חודש כסלו ד'תרפ"ב (4 בנובמבר 921) עד זאת חנוכה ד'תרפ"ד (13 בדצמבר 923) - נהגו בגללה בני ארץ ישראל והקהילות הכפופות לה בלוח שנה אחד, ואילו בני בבל והקהילות הכפופות לה בלוח שנה אחר. לא ברור כיצד נסתיימה המחלוקת, אולם בדורות שלאחר מכן הוכרעה ההלכה כדעת רב סעדיה גאון. המחלוקת, שהחלה כמחלוקת הלכתית, הפכה למחלוקת פוליטית חשובה ביותר על סמכות חישוב לוח השנה ועל הנהגת הדור, בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ועל הנחלת מורשת ההוראה לדורות הבאים.
| שנה | מולד תשרי | לוח השנה לפי רב אהרן בן מאיר | לוח השנה לפי רב סעדיה גאון |
|---|
| ד'תרפ"ב | יום רביעי, אחת עשרה שעות ו-932 חלקים | שנת החא (ראש השנה ביום ה' בגלל לא אד"ו ראש, שנה חסרה מעוברת, פסח ביום א') | שנת השג (ראש השנה ביום ה' בגלל לא אד"ו ראש, שנה שלמה מעוברת, פסח ביום ג') |
| ד'תרפ"ג | יום שלישי, תשע שעות ו-441 חלקים | שנת גכה (ראש השנה ביום ג', שנה כסדרה פשוטה, פסח ביום ה') | שנת הכז (ראש השנה ביום ה', שנה כסדרה פשוטה, פסח בשבת) |
| ד'תרפ"ד | שבת, שמונה עשרה שעות ו-237 חלקים | שנת זשג (ראש השנה בשבת, שנה שלמה פשוטה, פסח ביום ג) | שנת בחג (ראש השנה ביום ב' בגלל מולד זקן, שנה חסרה פשוטה, פסח ביום ג') |
(אליבא דויקיפדיה)
ה.אצל הקראים וגם אצל המוסלמים- ראשי החודשים עדיין נקבעים ע"ם עדים !
היהודים הקראים לא אימצו נוהג חדש זה וממשיכים לקבוע את חודשי השנה לפי עדות ראייה של מולד הלבנה בכל חודש
(אליבא דויקיפדיה)
ראש החודש בלוח המוסלמי נקבע כל פעם על פי התבוננות של שני עדים בירח. לעתים, בראשי חודשים שבהם קשה להבחין במוֹלד הירח, עשויים לחוּל שינויים בקביעת ראשית החודש ברחבי העולם המוסלמי. ובגלל הצורך בקביעת ראש החודש על ידי עדים, לא ניתן לקבוע במדויק את תאריכי החגים אלא רק לִצְפּוֹת את מועדם בקירוב.
(מאמר "לוחות השנה" מחברים: דבורה אמיר; ד"ר דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד)
5.קדושת הזמן- מעל כל הקדושות:
וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת:(בראשית ב,א)
ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו. (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )
בראשית ההסטוריה היתה רק קדושה אחת בעולם,הקדושה שבזמן.במעמד הר סיני בטרם נאמרו עשרת הדיברות הכריז אלוקים על קדושת האדם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", רק לאחר שהעם נכנע לפיתוי והשתחווה בפני דבר, עגל הזהב, ניתן הציווי להקים את המשכן, קדושה במרחב.ראשונה התגלתה קדושת הזמן,שניה התגלתה קדושת האדם .אחרונה- קדושת המרחב.הזמן ( והאדם) התקדש ע"י אלוקים, המרחב , המשכן הוקדש ע"י משה (השבת,אברהם יהושע השל,פתח דבר- אדריכלות בזמן)
6.משמעות הזמן- מידת הרחמים:
ברא א-להים. ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (רש"י,שם)
כך כתוב במדרש (בראשית רבה יב, טו) שבתחילה חשב הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, וראה שאינו מתקיים, ושיתף את מידת הרחמים. הקב"ה רצה לברוא את העולם בחסד מושלם, ולכן ביקש לברוא אותו במידת הדין – שהרי כך האדם שזוכה בדין, זוכה בקיומו, וזה החסד היותר גדול. אך כשראה שהעולם אינו מתקיים עם מידת הדין בלבד, שיתף את מידת הרחמים, כדי לתת זמן לתיקון . הזמן הוא בעצם ביטוי של מידת הרחמים, שנותנת לאדם זמן לתקן את מעשיו לפני שנשפט בדין. רחמים מלשון רחם, שהוא המקום בו האדם מקבל זמן להתפתח. על כן כשנברא העולם כפי שכתוב בפסוק א', הוא נשבר. התיקון ההדרגתי שמופיע בפסוקים ג'-ל"א מתאפשר על ידי הוספת ממד הזמן במציאות.(שיעורים על ספר בראשית מתוך שיעורי הרב שרקי, ע"מ 126)
7.מצוות קידוש החודש הוזכרה דווקא בהקשר של ר"ח ניסן כנגד קידוש החודש של המצרים באמצע החודש וכן שאר מצוות הפסח:
וכן רמז החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם. להרחיקם מחוקי מצרים. כי מצאתי כתוב כי בעבודת המצריים בחלק עבודת החדשים כתוב, שהמצריים אז מונין החדשים וקוראים אותם בשמות עבודתם. והחדש להם ועבודתו, הוא בהיות הלבנה בשלימות אורה ובתקפה, מאז מתחילין ומונין החדש ממלוי למלוי. ומתחילין מנין החדשים מעת הכנסת השמש בראש מזל טלה, והוא החדש שכולו חג להם, ועושין לו כבוד בעבודתם מכל החדשים.
וראשית כל דבר רצה הקב"ה לזכות לישראל, ולטהרם ולהסירם מחוקיהם. והתחיל החדש הזה לכם ראש חדשים, הם מתחילין ממילוי הירח ותוקף אורה, אתם מתחילין החדש בעת מולדתה.
הם לקחו הטלה לממונה עליהם, ובעבורו אין אוכלים בשר, אתם תקחו אותו לשוחטו ולצלותו ולאכול את בשרו ולשרוף את הנותר.
הם מקטרים אליו בריחות ומרקדים לפניו, ואתם תתנו דמו במשקוף כדי שיריחו ריחו, ולאכול בשרו על מצות ומרורים יאכלוהו. וכל זה כדי להרחיקם מהם, ולהקריבם אל עבודתו ית'.
ואולי שעל זאת הכוונה בעצמה צוה לעשות העבודה הזאת במילוי הירח, עת תוקף שמחתם והקרבתם למזל טלה הממונה עליהם, ואז צוה לשוחטו ולצלותו ולשרוף הנותר. וזהו פסח הוא לה' (לק' יב, כז), לשם ה', ולא לשם זולתו מהעליונים.
וכן בעשור לחדש, הוא היום שהמצריים מתחילין לעבוד עבודת הטלה, ולקרוא דרור לכל עבד ולכל מלאכה. כל הימים ההם עד סוף החדש הם להם לששון, ולטלה הם מקריבין, ולצורתו הבשריית הם משתחוים, וסומכין עליו את ידיהם ונושקין את ידיהם, ואחרים נושקין ידי הסומכין. כל זה כתוב בספר הנזכר.
ולכן בעת ההיא רצה אלהינו להשפילם ולהכניעם, ושיקחו להם ויקשרוהו בכרעי מטתם עד יום השחיטה. ואז המית השם את בכוריהם, שבימים ההם הם היותר נכבדים מהם. הם הכהנים העובדים, וכל האנשים והנשים נושקים ידיהם עד אביהם. והיו להם כל החדש ההוא לאלהים, ע"כ: (צרור המור על שמות פרק יב פסוק ב )
חלק ב: משמעות השם ומקורו
1.ניסן- החודש הראשון ובו הפיל המן את הפור כנגד עם ישראל:
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר. (אסתר ג׳:ז׳ )
2.ניסן- ניצן- חודש האביב- מסמל התחלה:
שורש השם "אביב", שהוא א.ב.ב משמעו "לצמוח" ,"לפרוח". זו הסְבֶּה, שהנילוס קרוי באמהרית אַבַּאי ,מכיוון שהוא מקור חיים לצמחייה עבותה של שיחי גומא ולפריחה במדבר,ומסְבֶה זו קרויה בירת חבש אָדִיס אַבְּבָּה =פרח חדש.
בחודש האביב, על פי הכתוב בשיר השירים ב, י"ב: "הנְצָנִים נראו בארץ". המילה "ניצן" מקורה באכדית (nissanu)=תקופת הניצנים. הצורה האכדית נִצֶןָ היא צורת רבים של נץ או נַצֶה, אך מכיוון שהמילה האכדית נִצן נתפסה בטעות ,כצורת יחיד ,אף על פי שציינה רבים, הוסיפו בטעות עליה את סיומת הריבוי חִים, כמו דוד- דודֶים ,שיר -שִירִים, וקיבלו נְצנִים...
כאמור שמו של החודש הוא צורה עברית של ניצנו האכדית ובאמת חודש זה בא למרז על פתיחת הניצנים בטבע בתקופת הפריחה והלבלוב...גם בלוח השנה המוסלמי מצוי חודש ניסאן ומעניין לציין כי שמו של חודש ניסן הגיע אפילו ללוח השנה התורכי(בהשפעת המוסלמים) כך מכונה אצלם הזמן המקביל לחודש אפריל.
מקבילו של חודש ניסן בלוח השנה הלועזי שמקורו מרומא הוא אפריל וראה זה פלא גם חודש זה כמקבילו העברי- קשור לפריחה בטבע. APERIRE פירושד לפתוח, מה שמרמז על פתיחת הניצנים והפריחה בטבע היפה שמסביבנו.
(עוד מילה ברגע /ד"ר מרדכי רוזן, ע"מ 95)
חלק ג: חודש ניסן וצירוף האותיות י-ה-ו-ה:
1.ארבע פרשיות כנגד שם י-ה-ו-ה שמקדימים את חודש ניסן שרומז על שם ה' בדרך ישרה(י-ה-ו-ה):
וקודם אבאר לך סוד של ארבע פרשיות. שקלים, זכור, ופרה, וחודש. הנה הם מרומזים כנגד ארבע אותיות הוי"ה בצירוף כזה, הוה"י בסוד ארבע פרצופין נוקבא דכר אימא אבא, היינו שקלים הוא נגד ה"א אחרונה לכך היו השקלים לאדני כסף, כי אדני הוא סוד ה' אחרונה. וזכור הוא נגד הוא"ו שהוא בחינות זכור כנודע. ופרה הוא נגד בינה שהוא אימא עילאה, היינו ה"א ראשונה. וחודש הוא נגד היו"ד שהוא חכמה שבזה נתחדש העולם. ולכך חכמה נקרא בחינת אבא שהוא המוליד העולמות, כי בחכמה ברא את הכל ולכך בין שלישי לרביעי לא יפסיק, כי שלישי ורביעי מרומזים על אבא ואימא שהם תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין. והארבע כוסות של פסח הם גם כן כנגד הארבע פרשיות הללו ולכך בין כוס שלישי לרביעי לא ישתה, כי הם בסוד אכלו ריעים ונקראים יין המשומר דלית ביה מגע לחיצונים.
("קדושת הלוי", כי תשא דיבור ב)
2.חודש ניסן: "ישמחו השמיים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו" (תהלים צו,יא)
בחודש ניסן יש הרבה שמחה בעולם. חודש ניסן תמיד חל בתקופת האביב בה העולם מתחדש. גם יציאת מצרים בה התחדש העולם מבחינה רוחנית התרחשה בחודש ניסן. השל"ה מסביר כי בחודש תשרי העולם נברא, ואילו בחודש ניסן העולם התחדש (זהו שורש המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע לגבי החודש בו נברא העולם ולוח הזמנים של המבול). אם כן כל העולם שמח בגלל חידוש ההוויה שהתרחש בחודש ניסן.
(הרב אורי שרקי, מאמר "ראש חודש"/ל' בשבט תשס"ג)
חלק ד: א בניסן- סודו של יום
1.ניסן- החודש הראשון:
א.המהפכה הגדולה בלוח השנה- במקור החודש הראשון היה תשרי-
וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (מלכים א ח,ב)
ואתכנישּו לות מלכא שלמה כל א נש ישראל בירחא דעתיקי אדקרן ליּה ירחא קדמָאה בחגא וכען הּוא ירחא שביעָאה (תרגום יונתן,שם)ב.אצל הגויים- חודש אלול הוא החודש האחרון ולכן היו מעברים אותו:
כה אמר המלך חמורבי,השנה איננה במקומה,עליכם להוסיף אלול שני (נמצא על חרס מתוך כתבי חוקי חמורבי)ג.חודש האביב - אב י"ב:
אך שהחודש ניסן שהוא הראש וראשון, הוא ראש השנה למלכים ועל כן נקרא זה החודש אביב: אב י"ב, שהוא אב לכל הי"ב חדשים וצירופי הוי"ה שהוא הצירוף הראשון כסדר השם הוי"ה ב"ה, והשאר צירופים נקראים תולדות (דגל מחנה אפרים פרשת בא)
2.ניסן לשון ניצן- התחלה והתחדשות של הטבע:
א.ניסן= ניצן:
ניסן: מהמילה האכדית Nissanu= תקופת הניצנים כאמור בשיר השירים:הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ(שיר השירים ב,יב) (ע"פ עוד מילה ברגע, ד"ר מרדכי רוזן)ניסן - הוא ניצן (באכדית: nisanu), חודש האביב על פי עונת השנה, חודש הלבלוב והפריחה. חודש ניסן נזכר גם הוא במגילת אסתר (פרק ג פס' 7): "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן... הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן."
(ע"פ אתר לקסיקון לתרבות ישראל- http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=932)
ב.השיבולים אומרות שירה ( וממילא נידונים על התבואה):
אימתי שיבולים אומרות שירה- בניסן ( ר"ה ח ע"א)
יתרועעו אף ישירו. בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות(רש"י,שם)
3.מה קרה ב-א בניסן:
א.יום הקשור לבריאת העולם:
המליך אות ה' בשיחה וקשר לו כתר בעולם וצר בהם טלה בעולם, וניסן בשנה, ורגל ימין בנפש זכר ונקבה
(ספר יצירה אות ה משנה ז)
ה״א - אין ה״א אלא שמו של הקב״ה המפורש שבו נברא העולם כלו, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא בה׳־בראם (אותיות דרבי עקיבא אות ה)
ב.השפעות עליונות בר"ח ניסן:
משפיע טללי רצון ברכה ונדבה בעולמות העליונים, ומהם לעולמות שלמטה (חוקת הפסח, הרב יהודה גרשוני)
ג.יום נקודת ההתחדשות- היום בו מתחילים לומר ברכת האילנות:
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵיהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם:(אורח חיים סימן רכו)
ד.תחילת ימי תשובה- כמו בתשרי:
יְמֵי נִיסָן הֵם יְמֵי תְּשׁוּבָה כְּמוֹ תִּשְׁרֵי (ליקוטי מוהרן קמא סימן מט)
ה. בא'- בניסן- נח הקריב קרבנות אחרי המבול והשתכר- בדיוק כשרצה לתקן את חטא אדם וחווה:
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כֶּרֶם. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי. אֶחָד אָמַר מִגַּן עֵדֶן [נתרכבה] גֹּרְשָׁה וְנָטַע אוֹתָהּ כָּאן. וְאֶחָד אָמַר בָּאָרֶץ הָיְתָה, וְעָקַר אוֹתָהּ וְשָׁתַל אוֹתָהּ, וּבְאוֹתוֹ יוֹם עָשְׂתָה פֵרוֹת וְנִצְנְצוּ לִבְלוּבִים וַעֲנָבִים, וְהָיָה סוֹחֵט אוֹתָהּ וְשׁוֹתֶה מֵהַיַּיִן וּמִשְׁתַּכֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, סוֹד הַחָכְמָה הוּא כָּאן בַּפָּסוּק הַזֶּה. כְּשֶׁרָצָה נֹחַ לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁבָּדַק אָדָם הָרִאשׁוֹן - לֹא כְּדֵי לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ, אֶלָּא לָדַעַת וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם, וְלֹא יָכֹל. סָחַט עֲנָבִים לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ כֶּרֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָזֶה, [אז] וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל, וְלֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד... (זוהר ,בראשית,דף עג ע"א-ע"ב)
(א) בשבוע השביעי בשנה הראשונה בו ביובל הזה, נטע נוח גפנים על ההר אשר נחה התיבה עליו ושמו לובָר, אחד הרי אררט. (ב) ותעשינה פרי בשנה הרביעית. (ג) ויצור את פריו ויבצור אותו בשנה ההיא בחודש השביעי, ויעש ממנו יין, וישימהו בכלי וישמרהו עד השנה החמישית עד היום הראשון, הוא ראש החודש הראשון. (ד) ויעל אשה לה' פר בן בקר ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה ושעיר עזים אחד לכפר בעדו ובעד בניו. (ה) ויעש בראשון את השעיר, ויבא את דמו על [קרנות] המזבח אשר עשה, ואת כל חלבו שם על המזבח אשר עשה שם את האש. (ו) ומן הפר ומן האיל ומן הכבשים שם את כל בשרם על המזבח, וישם עליו את כל מנחותיהם בלולות בשמן. (ז) אחרי כן זרק בראשונה יין באש על המזבח, וישם לבונה על המזבח, ויעל ריח ניחוח לרצון לעלות לפני ה' אלהיו(ח) וישמח וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה רבה. (ט) ויהי ערב ויבוא אל אהלה וישכב שיכור ויישן ויתגל בשנתו בתוך אוהלה (ספר היובלים פרק ז)
ספר היובלים:
אחד מן הספרים החיצונים שנכתבו בימי בית שני. הספר מתאר את תולדות ישראל למן בריאת העולם ועד יציאת מצרים, והוא כתוב כדברי מלאך המדבר למשה בזמן עלותו להר סיני. שמות הספר: "ספר היובלות", "בראשית זוטא", "ספרא דאדם הראשון", "צוואת משה".
(ע"פ אתר דעת)
ו1. א בניסן- יום הקמת המשכן:
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן:...וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְ-הֹ-וָ-ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות מ יז-לד)
תנא אותו יום נטל עשר עטרות
ראשון למעשה בראשית
ראשון לנשיאים
ראשון לכהונה
ראשון לעבודה
ראשון לירידת האש
ראשון לאכילת קדשים
ראשון לשכון שכינה
ראשון לברך את ישראל
ראשון לאיסור הבמות
ראשון לחדשים
(שבת פז,ע"ב)
ו2.אע"פ שנסתיימה מלאכת הקמת המשכן- מחכים ומכוונים ליום א בניסן:
בעשרים וחמישה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן (פסיקתא רבתי, פרשה ו פיסקא ה)
ז.יום בו נהגו לברך- שנה טובה:
ראש חודש ניסן שימש בתקופת התנ"ך ובתקופה התלמודית, כראש השנה למלכים, ובו התחילו למנות את שנות מלכי יהודה. בקרב יהודי תוניסיה ולוב נהוג טקס הנערך בערב ראש חודש ניסן ומכונה "בשישה" או "בסיסה". הטקס כולל איחולים לשנה טובה וברוכה, כציון לשנה חדשה, המתחילה, כאמור, בניסן, על-פי מסורות קדומות (אליבא דויקיםדיה, ערך "ניסן")
חלק ה: בין פסח(ניסן) לראש השנה( תשרי)
0.הקראים לא חוגגים את ראש השנה אלא רק את פסח:
יום תרועה:
א' תשרי, שנקרא בפי היהודים הרבניים ראש השנה - ביהדות הקראית כינוי זה יהיה חסר היגיון, מכיוון שחודש ניסן הוא תחילת השנה; משך החג יום אחד (ולא יומיים): "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם -- כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם." (במדבר, כ"ט, א').
(אליבא דויקיפדיה)
1.אמירת הלל- בר"ה אע"פ הוא ר"ח אין אומרים כלל ובפסח אומרים הלל מלא בליל הראשון וחסר בשביעי ובימי חול המועד:
א.ר"ה- אין אומרים הלל כלל:
א1.מידת הדין מתוחה:
אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר''ה וביום הכפורים אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה (ר"ה,לב,ע"ב)
אין אומרים הלל, ואין מזכירים בתפילה "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון", אלא "ישראל עושין עצמן רשין (עניים) בר"ה, לדבר תחנונים ותפלה" (רש"י- ר"ה, טז:)
א2.זמן כסה אין אומרים הלל שהוא גילוי :
תקעו בחודש שופר בכסה כו' דרשו חז"ל שמתכסה בו. וי"ל דבכל החגים יש התגלות כמ"ש יראה כל זכורך וכאשר דרשו חז"ל יִרְאֶה יֵרָאֶה ולכן יש בהם שמחה כמ"ש מועדים לשמחה וההלל שהוא מלשון התגלות כמ"ש בהלו נרו כו'. וכמ"ש במ"א ענין הטהרה ברגל להסיר המלבוש הגשמיי כי אין לבוא בשער המלך בלבוש שק. ובר"ה הוא באתכסיא אך ע"י השופר אמרו חז"ל כיון דלזכרון אתי כלפנים דמי והוא השגחה שבא מתוך ההסתר. והוא ביראה כמ"ש בזוה"ק ראי' בחסד שמיעה ביראה כמ"ש שמעתי שמעך יראתי. וכמו ברגלים יש ראי'. עתה יש מצות שמיעת קול שופר.
(שפת אמת תרמ"ד, ד"ה תקעו בחודש)
ב.פסח- ריבוי הללים:
ב1.אמירת ההלל לראשונה בפסח ביציאת מצרים:
את מוצא עשרים וששה דורות משנברא העולם עד שיצאו ישראל ממצרים, ולא אמרו הלל. וכיון שיצאו ישראל ממצרים משעבוד של טיט ולבנים אמרו הלל. ואימתי אמרו? בשעה שבאת מכת בכורות... (מדרש תהילים קיג)
ב2. ההלל הוא הלל מלא וגם בלילה וגם שלא במסגרת התפילה אלא בביתו בעת קריאת ההגדה:
יגמור ההלל בשמחה וחדוה, ומתחיל "שפוך חמתך" על כוס רביעית כנגד ארבע כוסות התרעלה שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם ששיעבדו את ישראל. [הר"ן ריש פרק ערבי פסחים. וכן כתב הארחות חיים אות לב, בשם הרא"ה]. ויאחז הכוס בידו כדי לגמור עליו את ההלל. ואם אינו יכול לעשות כן במשך כל ההלל, יוכל להניחו לפניו ודיו. ומכל מקום טוב לאחזו לפחות בברכת יהללוך. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תי. חזון עובדיה הלכות פסח עמוד קפג].
(קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף, תפ, א)
ב3.נשים חייבות בקריאת הלל של ליל הסדר:
נשים חייבות בכל מצוות ליל הסדר, בסיפור ביציאת מצרים, באכילת מצה ומרור ובשתיית ארבע כוסות, שאף הן היו באותו הנס (פסחים קח, ב; שו”ע תעב, יד; מ”ב תעט, ט, ע’ לעיל הלכה ד).
ובכלל זה חייבות גם בקריאת ההלל, וזו הפעם היחידה בשנה שבה נשים חייבות לקרוא את ההלל (תוס’ סוכה לח, א).[9]
(פניני הלכה/ הרב אליעזר מלמד, פרק: כ"ג - מהלכות חגים ומועדים | תפילת נשים- סעיף ט)
ב4.בשביעי של פסח היה הווה אמינא לומר הלל מלא אבל בגלל טביעת המצרים קוראים רק חצי הלל ומצד שני קוראים את שירת הים :
דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מאי דכתיב {שמות יד-כ} ולא קרב זה אל זה כל הלילה באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב''ה אמר להן הקב''ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה
(סנהדרין לט ע"ב)
2.מועדי החירות:
א.ראש השנה: חג החירות הראשונית:
בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים (ר"ה י,ע"ב-יא,ע"א)
ב.פסח: זמן חירותנו-חג החירות המלאה- מעבדות לחירות
בסוף השירה כ' ה' ימלוך לעולם ועד, פסח הוא זמן חירתנו שיצאנו בו מעבדות לחירות ועבד שיוצא לחירות צריך שטר שחרור, והשירה שהיא פרשה בתורה היא השטר שחרור, שטר החירות, של בנ"י כדאי' שעבד שאמר לו רבו לקרוא ג' פסוקים בספר תורה יצא לחירות
(ספר אמרי אמת - ימים אחרונים של פסח )
3.ראש השנה ופסח- תחילת החודש ומילואו:
א.ר"ה בתחילת החודש .הדברים עוד לא מבוררים- לכן רק פסקה העבודה אבל לא יצאו לחופשי:
בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים
(ראש השנה יא ע"ב)
בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים שנאמר בו ביוסף “הסירותי מסבל שכמו” ואוקימנא כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים וכתיב באבות “והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים” וגמר סבילה סבילה. (רבנו חננאל,שם)
ב.פסח באמצע החודש כשהלבנה במילואה- המהלך של השחרור המלא ממצרים
ירח נקרא המלכות דבריאה ששם בחינת שמש, ירח זעיר ונוקבא הרב ז"ל, ירח גימטריא בריאה, ובפרדס כתב הבדל בין ירח ללבנה כי לבנה מורה על מילואה וירח על פרצותה וחסרונה, וכן כתב בליקוטי תורה פרשת ברכה:
(ספר קהלת יעקב - ערך יר )
4.נקודת המבט - עבר מול עתיד:
א.ר"ה - מבט אל העתיד.התעלמות מהעבר ומחטאי העבר:
א1.נידונים על העתיד:
עומדים אנו לפני ראש השנה שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, ובו נידון כל עתיד האדם בעוה"ז והעוה"ב
(אור יחזקאל - אלול - תרדימה של שטות )
א2.הסימנים של ר"ה שמצביעים על העתיד הטוב של השנה הבאה- ראש דג,תמר, תפוח בדבש וכו':
רוביא: יהי רצון מלפניך ה אלוקינו ואלוקי אבותינו שירבו זכויותינו ותלבבנו
כרתי: יהי רצון מלפניך ה אלוקינו ואלוקי אבותינו שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו
ב.פסח - מבט אל העבר
ב1.סיפור יציאת מצרים והמאכלים כדי לשאוב כוחות להתחדשות לגאולה העתידית
שמור את חודש האביב ועשית פסח. אמר שמור שאף על פי שאנו מזכירין יציאת מצרים בכל יום, עם כל זה שמור הוי ממתין אימתי יבוא החודש שנגאלנו בו, שעל ידו ניתנה לנו התורה שהיא חיי עולם. ועשית פסח לה', אמור אימתי יבוא ואעשה פסח לה', לשם ה', שכן גם בזה החודש נודעה גבורתו לכל בני עולם וידעו כי ה' הוא האלהים. פרעה אמר מי כמוך באלים ה', ישראל אמרו זה אלי ואנוהו, יתרו אמר ברוך ה' עתה ידעתי כי גדול ה', והמליכוהו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, אם כן ראוי להמתין לו ולומר מתי יבוא:
(שפתי כהן על דברים פרק טז פסוק א )
ב2. המאכלים בליל הסדר מרמזים על העבר- קרבן פסח, מצה, מרור, חרוסת
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר [10]. פֶּסַח, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. מַצָּה, עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. מָרוֹר, עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם
(הגדה של פסח)
5.הפוקוס של החג- בין דגש על מימדים גשמיים(פסח) לרוחניים( ר"ה):
א.פסח כולל מצוות הקשורות לגשמיות - ביעור חמץ (כילוי הטבע) וברכת האילנות( התעוררות הטבע) וחובת אכילה בליל הסדר:
ומה שכתבת שכתב רבינו משה במז"ל שהנשבע להתענות
בשבת לוקה משום שבועת שוא. ומשמע לן מדבריו שהוא
ז"ל סבור שאין שבועה חלה על ביטול דברי סופרים שהרי
תענית בשבת מדברי סופרים. אפשר לומר שהוא סבור
שאסור להתענות דאורייתא מדאמרינן בברכות אלא מעתה
שבתות וימים טובים דעל כרחך אכיל הכי נמי. אלמא
בשבתות צריך לאכול פת מדאורייתא דומיא דימים טובים
דהיינו ראשון של פסח דכתב ביה בערב תאכלו מצות
הכתוב קבעו חובה. וכן ליל ראשון של סכות דגמר' חמשה
עשר /חמשה/ עשר מחג המצות. וההיא דמגלת /דמגילת/
תענית נמי אפשר דמהאי טעמא הוי. דסבירא ליה כמאן
דאמר בעירובין אסור להתענות מפני שלא יכנס בשבת
כשהוא מעונה.
(שו"ת רשב"א ח"א סי' תרי"ד)
א2.האיבר שמתקנים הוא הפה- האכילה והשתייה (וכמובן גם הדיבור):
יש מכנה משותף לכל המצוות של ליל הסדר, והוא האבר שפועל שם - הפה: לאכול ולשתות או לומר משהו: הלל או הגדה או ברכת המזון.
לכל חג יש את האבר שלו: לדוגמה, בראש השנה עיקר המצוה היא לשמוע קול שופר, או בחנוכה - לראות את הנרות, או בסוכות - ליטול את הלולב עם הידיים. (שיעור "פסח - שחרור הדיבור האלוקי ששבוי בתוך מצרים", הרב אורי שרקי שליט"א)
ב.תשליך כתהליך רוחני והמנהג להתענות בראש השנה:
ב1:השלכה סמלית ורוחנית של החטאים:
בטעם המנהג, יש שכתבו, שהוא נועד להזכיר את מסירות נפשו של אברהם אבינו ויצחק אבינו, שבשעה שהלכו לעקדה, עברו דרך נחל מים שפתאום שטף בדרכם כדי להעמידם בניסיון (מהרי”ל). בנוסף, המים רומזים לטהרה ולחיים, וכאשר אדם מתעלה בתשובתו, הוא נטהר ומתנקה, ועוונותיו מתבטלים במי הטהרה. ועוד, שיש בזה בקשה שישליך ה’ את הקטרוגים שנוצרו על ידי החטאים למצולות ים, באופן שלא יזכרו עוד. ויש נוהגים לנער בעת אמירת ‘תשליך’ את שולי בגדיהם, לרמוז שהחטאים הם חיצוניים לנו, ורק מחמת השפעות זרות חטאנו בהם, ובאמת אנחנו מתנערים מהם.
( פניני הלכה ימים נוראים ראש השנה פרק ג טו)
ב2:סימן תקצז - אם מותר להתענות בר"ה:
(א) אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענין בר"ה ולא בשבת שובה; אמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם:
(ב) יש מקומות שקבלה בידם שכל מי שרגיל להתענות בר"ה ומשנה רגילתו ואינו מתענה, אינו משלים שנתו: הגה - ומי שאינו ירא לנפשו אין צריך להתענות כל ימיו (כל בו ומנהגים), רק צריך התרה, כמו שאר נדר (כל בו):
(ג) המתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום; אם היה ביום ראשון, צריך להתענות שני הימים כל ימיו; ואם היה ביום שני, יתענה כל ימיו יום שני בלבד: הגה - ואין צריך למיתב תענית לתעניתו, דהא יש אומרים דמצוה להתענות בר"ה (תה"ד סימן רע"ה). ואין אומרים עננו בראש השנה, כמו שאין אומרים ביה"כ:
(הגהות מנהגים):
ב3. האיבר שמתקנים הוא האוזן- שמיעת קול שופר:
יש מכנה משותף לכל המצוות של ליל הסדר, והוא האבר שפועל שם - הפה: לאכול ולשתות או לומר משהו: הלל או הגדה או ברכת המזון.
לכל חג יש את האבר שלו: לדוגמה, בראש השנה עיקר המצוה היא לשמוע קול שופר, או בחנוכה - לראות את הנרות, או בסוכות - ליטול את הלולב עם הידיים. (שיעור "פסח - שחרור הדיבור האלוקי ששבוי בתוך מצרים", הרב אורי שרקי שליט"א)
6.הכנה רוחנית מול הכנה פיזית:
א.ר"ה הכנה רוחנית דרך חודש אלול- חודש הסליחות:
הקמים באשמורת הבוקר לאמירת סליחות, בחודש אלול, וחלש לבם, ורוצים לטעום מיני עוגה ופירות, יש להזהר שאם עלה עמוד השחר אסור להם לטעום, מלבד כוס תה או קפה [ובזה מותר אף עם סוכר]. ועל פי הזוה''ק כל שישן בלילה, וניעור, אפילו קודם עמוד השחר לא יטעם כלום, ורק מים או קפה ותה מותר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד יז].
ב.פסח- הכנה פיזית של ניקיונות והכנה רוחנית של לימוד הלכות 30 יום קודם החג:
שואלים ודורשים בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום, שכן למדנו ממשה רבנו שבפסח ראשון באר עניינו של פסח שני שבא שלושים יום אחריו. והטעם העיקרי לכך, שהיו צריכים כל ישראל להכין את הקורבנות לקראת הפסח, ולבדוק שלא יהיה בהם מום שיפסלם לקרבן (פסחים ו, א; ע”ז ה, ב).
(פניני הלכה פסח א ח)
7.ראש השנה לעולם וראש החודשים לישראל:
א.ר"ה- נקודת ההתחלה של אומות העולם, בריאת אדם הראשון ועולם הטבע
תשרי- התחלה גם בערבית( תשרין)
כה אמר המלך חמורבי,השנה איננה במקומה,עליכם להוסיף אלול שני (נמצא על חרס מתוך כתבי חוקי חמורבי)
ב.פסח- ראש השנה ליצירת עם ישראל המתקן את אדם הראשון:
...בְּאֶחָד בְּנִיסָן – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים(ר"ה א,א)
במישור הלאומי ייתכן שיש משמעות מיוחדת לעובדה שלא נולדנו כעם בארץ שראל. בניגוד למשפט הפותח את מגילת העצמאות, לא "בארץ ישראל קם העם היהודי", אלא דווקא ביציאת מצרים ובמתן תורה נהיינו לעם, ובכך שורש ייחודנו הלאומי. כל העמים תהליך התגבשותם הוא מארץ לעם – תחילה יושבים אנשים פרק זמן מסויים על כברת ארץ אחת, ובמשך הזמן נוצרים תרבות, שפה ואינטרסים משותפים עד שבסופו של התהליך עם נולד. מכיוון שהארץ היא התנאי הראשון ליצירת אומה, ממילא מובן למה הגליית עמים מארצם הובילה בסופו של דבר להיעלמותם מעל פני השטח. לא כן חלק ישראל! דווקא מחמת העובדה שלא בארץ ישראל קמנו כעם, אלא בחוויה המשותפת של יציאת מצרים ומתן תורה – דווקא משום כך המשכנו באופן מופלא להתקיים כעם גם כאשר מפני חטאינו גלינו מארצנו. אין בכך כדי לגרוע מחשיבותה של ארץ ישראל; אדרבה, הארץ אינה הבסיס הראשון הטבעי, אלא היא היעד והתכלית. ביציאת מצרים נולד עם ישראל, בסיני קיבלנו את תורת ישראל ובכניסה לארץ הושלמה התכנית האלוהית הקדומה.
(הרב יהודה גלעד , מאמר "בארץ מצרים קם העם היהודי: על חירות ואחריות")
אלה הנוהגים למנות בכתובות או בהזמנות לחתונות וכדומה, למניין השנים שמתחילת הקמת המדינה, שיש להם להתחיל השנה החדשה מראש חודש ניסן ולא מה' באייר, דראש השנה למלכי ישראל הוא באחד מניסן.
(הרב צבי שכטר, בעקבי הצאן, עמוד ק"ו)
8. היין של פסח מקורו ביין שנסחט ע"י שר המשקים לפני ראש השנה והוזכרה הכוס ד' פעמים:
ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין
ריב”ל אומר כנגד ארבעה כוסות של פרעה וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו
(ירושלמי מסכת פסחים י , א )
9. ימי דין וימי חסד:
א.ר"ה הוא יום הדין אותו אנו מבקשיפ לרכך שיהפוך לחסד ורחמים:
"באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא? ... רב נחמן בר יצחק אמר: לדין. דכתיב (דברים יא) "מראשית השנה ועד אחרית שנה" - מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. ממאי דתשרי הוא - דכתיב (שם, שם ד) "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", איזהו חג שהחדש מתכסה בו - הוי אומר זה ראש השנה וכתיב (תהלים פ"א ה) "כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב" " (ראש השנה ח ע"א).
ב.פסח- חודש של חסד ולכן אין אומירם בו תחנון:
האות של ניסן היא הא וצירוף של ה' הישר י-ה-ו-ה שמבטאים חסד:
המליך אות ה' בשיחה וקשר לו כתר בעולם וצר בהם טלה בעולם, וניסן בשנה, ורגל ימין בנפש זכר ונקבה
(ספר יצירה, פק ב משנה ז)
האות ה"א היא אות החודש. היא מקבילה לביטוי -ה"א לך- המבטא נתינה וחסד.באות זו יש כוח של תקשורת ופניה ללב הזולת תוך כדי נתינה פתיחות ראשוניות וקשר בלתי אמצעי
(ביאור חודש ניסן- על פי הקבלה, הרב עודד דוד)