פתיחה: מה עניין תפילין ומזוזות דווקא לחודש אלול ומדוע חודש אלול עם כ"כ הרבה רמזים יותר מכל חודש אחר ?
מנהג חסידים ואנשי מעשה לבדוק את התפילין והמזוזות בחודש אלול, ומכל מקום אין חיוב מעיקר ההלכה לבודקן. ואם התפילין נכתבו בידי סופר מומחה, אינו צריך לבודקן אפילו לאחר כמה שנים. ובמזוזות מעיקר ההלכה חייב לבודקן פעם אחת בכל שלש שנים ומחצה, ומנהג חסידות להחמיר לבודקן בחודש אלול מידי שנה בשנה. [שו''ת יחוה דעת ח''א עמ' קמד. סי' מט. ילקו''י מועדים עמו' יח. וחזון עובדיה ימים נוראים עמ' כו].
הקדמה: המעקה לכל הנפילות מתחיל במחשבת האדם
כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ:(דברים כב,ח)
1.שלושה רמזי אלול המפורסמים כנגד תשובה, תפילה וצדקה:
א.תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה ("ונתנה תוקף", מחזור ראש השנה)
מקור הדברים-
א1.תשובת ה' לשלמה לאחר חנוכת המקדש:
אמר רבי לעזר: שלושה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואילו הן: תפילה וצדקה ותשובה.
ושלושתן בפסוק אחד: "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם
ויתפללו" – זו תפילה,
"ויבקשו פני" – זו צדקה, כמה דאת אמר: "אני בצדק אחזה פניך",
"וישובו מדרכיהם הרעים" – זו תשובה.
אם עשו כן מה כתיב תמן? "ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם" (דברי הימים ב ז יד)
(ירושלמי תענית ב, הלכה א)
א2.תשובת חזקיה לישעיהו כשהודיעו שהוא הולך למות:
אמר ליה (חזקיהו לישעיהו): לא לך אנא שמע, איני קופץ אלא למה שאמר לי זקיני שאמר לי: אם ראית חלומות קשים או חזיונות קשים קפוץ לשלשה דברים ואת ניצול, ואילו הן: לתפילה ולצדקה ולתשובה
(ירושלמי, סנהדרין פרק י הלכה ב)
א3. מהו סדר הקדימות ב-3 אמצעי התשובה:
א4.מדוע הסדר שונה בין המקרא לבין מחזור ראש השנה?
*1- כי באלול ובראש השנה התושבה נמצאת במרכז (ע"פ חכם צחי )
*2.בזמן התנ"ך שהיתה נבואה לתפילה היה מעמד גבוה יותר כי הדיבור היה ישיר עם ה' מה שאין כן בדור שלאחר הנבואה שאז לתשובה הפרטית יש מעמד גבוה יותר ועדיפות ראשונית (ענ"ד)
א5. שלשה מימדים בהם נידון האדם כגנד תשובה תפילה וצדקה: שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג' שלימות כוללים הכל
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)
ב.תפילה- בין אדם למקום:
ואיכא אסמכתא מקרא:'אני לדודי ודודי לי' ראשי תיבות אלול וסופי תיבות עולה ארבעים כנגד ארבעים יום מר"ח אלול עד יום הכיפורים...
אלול- לא מול לו- כשאדם מגיע לרמת ביטול מול ה' של "לא" אזי זוכה למדרגת של "לו" אנחנו שה' מזכה אותו בכל אשר לו:
דְּעוּ כִּי יְ-ה-וָ-ה הוּא אֱ-לֹהִים הוּא עָשָׂנוּ (ולא) וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ (תהילים ק,ג)
ומו"ז ז"ל אמר רמז על הפסוק לו אנחנו שיש קרי וכתיב. לו בו' ולא באלוף. ואמר שכפי מה שיש ביטול זה באדם לא אנחנו. אז לו אנחנו כו'. וביאור הענין שבנ"י צריכין להיות מוכנים בלתי לה' לבדו כדכ' עם זו יצרתי לי. וזה אני לדודי שיודעין שאין לנו צורך בעולם רק לעשות רצונו ית' ולהרבות כבודו בעולם. וכפי מה שמבורר כן אצלינו כן מתברר למעלה דודי לי(שפת אמת תרמ"ד)
תשובה- תשוב ה שהיא ההפרש בין לו ל- לא:
כבר כתבנו כמה פעמים לבאר לפי זה בדרך רמז התואר של "תשובה", כי ההבדל בין הכתיב לא "עם א' ובין הקרי "לו" עם ו' הוא במספר ה', והנה בשעת מתן תורה נעשו ישראל עמו של קב"ה וזכו להיות בבחינת: "ולו אנחנו עמו" עם ו', אך על ידי החטאים והעוונות נחסר מספר ה' ממילת ל"ו, ונעשה מזה ל"א בבחינת: "ולא אנחנו עמו". לכן נתן לנו הקב"ה מצות "תשובה" שהיא אותיות "תשוב ה'", לרמז שהחובה מוטלת עלינו להשיב מספר ה' למקומו, שנזכה שוב להיות בבחינת: "ולו אנחנו עמו". וזהו שכתוב (בראשית ב-ד): "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", ופירש רש"י בשם המדרש: "בהברא"ם בה' בראם". כי תכלית הבריאה להחזיר מספר ה' למקומו, שיזכו ישראל להיות תמיד בבחינת "ולו אנחנו עמו".
(שבילי פנחס פרשת כי תצא תש"פ)
נכון לכוין היטב בברכת ''השיבנו'', ולהתפלל על אלה שנטו מתורת ה' ויצאו לתרבות רעה, ובפרט אם הם קרוביו, כי ימים אלו נזכרים ונעשים, והם ימי רצון ומסוגלים להחזירם בתשובה, על ידי שיערה עליהם רוח ממרום. [ילקו''י שם. חזו''ע ימים נוראים עמוד כג, כה]
ג.תשובה- בין אדם לעצמו:
ועוד סמך מקרא: ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך ראשי תיבות אלול (משנה ברורה סימן תקפא בהקדמה)
ומל ה"א את לבבך וא"ל זרעך. פי' כי השב בתשובה יזכה גם לזרעיו אחריו להסיר ערלת לבבם. והקדמונים נתנו רמז בפסוק זה א"ל ואת לבב ר"ת אלול הוא כנ"ל. כי בזמן זה היו בנ"י בעלי תשובה בעת שקיבל מרע"ה לוחות שניות. לכן אלו הימים הם ימי רצון גם לנו זרעם אחריהם בזכות התשובה שעשו אבותינו כנ"ל:(שפת אמת,תרל"ה)
ד.צדקה-בין אדם לחברו:
*אחד הענינים העיקריים דחודש זה, המרומז בראשי תיבות הידועים דחודש אלול, שא' מהם הוא "איש לרעהו ומתנות לאביונים" [אסתר ט, כב. ספר ערוגת הבושם, אליה רבה (ר"ס תקפ"א) בשם ספר אמרכל] – רמז לענין הצדקה.
('תורת מנחם' תשמ"ט ח"ד עמ' 209)
**נוהגים שהכותב מכתב לחבירו בחודש אלול, כותב בתחלת המכתב ''לשנה טובה תכתבו ותחתמו''. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד כו]
***עברות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו (יומא פרק ח משנה ט)
****ר"א בן עזריה דרש המקרא וממנו שנה לומר שהעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, ובזמן שיש לו גם כן עבירות שבין אדם לחבירו תלויה כפרת עוונותיו שבין אדם למקום עד שירצה לחבירו על מה שחטא עם חבירו, וכיון שהוא מרצה אותו ומפייסו אז הקב''ה מתרצה לו לכפר לו עוונותיו שחטא בינו לבין המקום (הרי"ף ר' יאשיהו פינטו,עין יעקב,שם)
*****מדוע כינו חז"ל את המצווה החביבה הזו בשם משלוח מנות? למה לא משלוח מזון, משלוח מאכל?דומה שחז"ל רמזו לנו למנה אחרת,מוכרת אף היא,המן שאותו אכלו ב"י במדבר .ב"י קראו למן מן כי לא ידעו מה הוא.מן=מה. ואם כן משלוח מנות הוא משלוח מהות. את המהות שלי,את מה שנתברכתי בו ממנו אני רוצה להעניק לחברי...(רמזי אלול/הרב אייל ורד ,ע"מ 40)
2.חודש אלול הוא עיר המקלט במימד הזמן ונרמז דרך דברי התורה על עיר המקלט לרוצח בשגגה:
וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱ-לֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה(שמות יג,כא)
הרב אדוננו רבי יצחק לוריא זכרונו לברכה כתב ואשר לא צדה והאלהים: "אנה" "לידו" "ושמתי" "לך" ראשי תיבות אלול, לומר כי חודש זה הוא עת רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה בכל השנה. וגם רמז שגם על השגגות צריך לעשות תשובה
(קיצור שולחן ערוך - הרב גאנצפריד, קכח, א)
רשעים בחייהם קרויים מתים ולכן אדם ש"הרג את זמנו" במשך השנה צריך לנוס לעיר מקלט שהוא חודש אלול כי הוא "הרג" את עצמו (שמא יש לומר את נשמתו) ונשאר בחיים ו-3 ערי המקלט של הזמן (המקבילים ל-3 ערי המקלט שהבדיל משה) הם "תשובה,תפילה וצדקה" שהם צום קול וממון בגימטריה 408- זאת וזהו הפסוק העוקב בפרשת שופטים למצוות ערי מקלט- "וזאת התורה אשר שם משה .." וכן הכהן הגדול שמזה ביום הכיפורים 48 הזאות (כנגד 48 ערי מקלט) נאמר עליו "בזאת יבוא אהרון אל הקודש..." (ע"פ שמן ראש על התורה, מתוך שיעורי הרב רוזנבלום שופטים, תשע"ט)
3.משמעות שם החודש והקשר אל שלושת מעגלי הדין :
אולולו - שם אכדי
שמות החודשים עלו מבבל (ירושלמי ראש השנה פרק א)
א.טיהור וכפרה - בין אדם למקום:
(ע"פ לקסיקון מקראי , הוצאת דביר ערך "חודש")
יש בלוח השנה של אומות העולם שיצא מרומא לרחבי העולם חודש בעל שם מקביל במשמעותו- חודש פברואר.בלטינית מניסיס פברואריוס הוא חודש הטהרה מfebrum- טהרה
(עוד מילה ברגע/ד"ר מרדכי רוזן , ע"מ 91, ערך אלול)
פברואר היה פעם החודש האחרון בלוח השנה של רומא- כנראה בהשראת אלול שלנו:
רומולוס מלכה הראשון של רומא חילק לפי המסורת את השנה לעשרה חודשים martius- החוש של מארס עד דצמבר - החודש העשירי
יורשו של רומולוס המלך של נומה פומפיליוס הוסיף שני חושים ינואר לכבוד יאנוס ופבריאוס חודש הטהרה.חודשים אלה באו אחרי דצמבר והשנה של נומה פומפיליוס התחילה בדומה לשנה של רומולוס באחד במארס.
השינוי היסודי כלומר התחלת השנה באחד בינואר חל בשנת 154 לפנה"ס והדבר קשור בנסיבות האלה: באותה שנה פרץ בלוסיטאניה(פורטוגל של היום) מרד נגד רומא.הסנאט החליט לשלוח נגד המורדים צבא בפיקודו של קונסול.הדבר היה לקראת סוף השנה .פירוש הדבר שיהיה הכרח להביר את הפיקוד לקונסולים החדשים באחד במארס 153 .כדי למנוע זאת החליט הסנאט כי הקונסולים החדשים ייכנסו לתפקידם באחד בינואר 153 נוהג זה הושאר גם להבא ומאז האחד בינואר ראש השנה (הלועזי)
(מילים מספרות,ע"מ 247-248, נתן שפיגל)
ב.תקופת האסיף -מצוות מתנות עניים- בין אדם לחברו:
ע"פ המילה האכדית ululu= תקופת האסיף
אלול קשור למילה הארמית עלל ולמילה הסורית אללתא מה שיוצר או שנאסף.בעברית עוללה הוא פרי שנשאר על העץ אחרי הבציר או המסיק
(עוד מילה ברגע/ד"ר מרדכי רוזן , ע"מ 91, ערך אלול)
אלול הגיע ללוח השנה התורכי בצורה eylul לציון החודש המקביל- ספטמבר
(עוד מילה ברגע/ד"ר מרדכי רוזן , ע"מ 91, ערך אלול)
ג.לרגל, לתור, לחפש- בין אדם לעצמו:
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם (במדבר יג,ב)
שְׁלַח לָךְ גֻבְרִין וִיאַלְלוּן יָת אַרְעָא דִכְנָעַן דִי אֲנִי יָהֵב לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל גַבְרָא חַד גַבְרָא חַד לְשִׁבְטָא דַאֲבָהָתוֹהִי תְּשַׁלְחוּן כֹּל רַבָּא דִבְהוֹן:(אונקלוס,שם)
4.אירועים על ציר הזמן של אלול והקשר שלהם אל מהות החודש:
א1.משה עלה למרום לקבל את הלוחות השניים:
ר' יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת מקרא בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה ובשבעה עשר בתמוז ושבר את הלוחות והרג את לייטי ישראל ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ והרג את כל אשר נשק לעגל והכרית ע"ז מישראל והתקין כל שבט במקומו, ובראש חדש אלול אמר לו הקב"ה (שמות כד, יב): "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה" והעבירו שופר במחנה, שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עכומ"ז והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז, ו): "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה", ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה
(פרקי דרבי אליעזר פרק מו)
תקיעת השופר היא הקדמה לשופר של ראש השנה- לידת ובריאת האדם:
התקיעה בחודש אלול היא בבחינת קורס הכנה לבריאה- בריאת העולם ובריאתנו שלנו.כשם שנשים בשלבים האחרונים של ההריון מתכנסות פנימה ומתכוננות ללידה ונשים רבות עסוקות בזמן הזה בסידור וארגון מחדש של הבית כך אלול הוא חודש של התכנסות , הכנת הלבבות.זהו מעין "קינון" של סוף ההריון הזדמות לעצב מחדש את בית הנפש שלנו (בזמן, דליה מרקס ע"מ 354)
א2. חגי הנביא מעורר את העם לבניית המקדש- בר"ח אלול הוא החודש השישי:
בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְהוָה בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר:כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית יְהוָה לְהִבָּנוֹת: וַיְהִי דְּבַר יְהוָה בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: {ד} הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב:
(חגי,א,א-ד)
א3. א באלול- ר"ה למעשר בהמה - לפני שלום בין אדם לרעהו- יחס נאות לבעלי החיים באשר הם:
ארבעה ראשי שנים הם :באחד בניסן ר''ה למלכים ולרגלים, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור''ש אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו (ר"ה,פרק א', משנה א)
זה לא מקרי שראש השנה לבהמות פותח את זמן חשבון הנפש באלול. לפני שנפנה לתקן את יחסי אדם וחברו, עלינו תחילה לתת דעת על כל בעלי החיים,שאנו נזקקים להם לכלכלתנו ולחיינו,והם תלויים בנו בכל דבר ועניין.
לפני שנוכל לפנות לרועה שלנו שימור ויגן עלינו, עלינו להכיר באחריות ל"צאן" שלנו. אנו משמרים את מסורת המעשר בכך שאנו "סופרים" את הנפשות שאנו אחראים עליהן ומחשיבים אותן (אהרון ואראדי, הסידור הפתוח)
ב. ג אלול- יום פטירת הרב קוק - אבי התשובה הכללית:
בלידתו רוב העולם היה דתי , בסוף חייב רוב העולם חילוני (ע"פ הרב שרקי , שיעור הקדמה לאורות של הרב קוק)
ג.ה אלול- נבואת הזעם של יחזקאל על חורבן ירושלים - נעשית דרך החור בקיר והשער:
{א} וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית בַּשִּׁשִּׁי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד אֲדֹנָי יְהוִֹה: {ב} וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה: {ג} וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה: {ד} וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה: {ה} וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם שָׂא נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפוֹנָה וָאֶשָּׂא עֵינַי דֶּרֶךְ צָפוֹנָה וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה: {ו} וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲרֹאֶה אַתָּה (מהם) מָה הֵם עֹשִׂים תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר בֵּית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים פֹּה לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת: (פ) {ז} וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח הֶחָצֵר וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה חֹר אֶחָד בַּקִּיר: {ח} וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם חֲתָר נָא בַקִּיר וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד: (ס) {ט} וַיֹּאמֶר אֵלָי בֹּא וּרְאֵה אֶת הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה: {י} וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב: {יא} וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה: {יב} וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ כִּי אֹמְרִים אֵין יְהוָה רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב יְהוָה אֶת הָאָרֶץ: {יג} וַיֹּאמֶר אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים: {יד} וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְ-ה-וָ-ה אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז: (ס) {טו} וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה: {טז} וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית יְהוָה הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל יְהוָה בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל יְהוָה וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ: {יז} וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ פֹה כִּי מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם: {יח} וְגַם אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל וְלֹא אֶשְׁמַע אוֹתָם:
(יחזקאל ח)
ד1. ז באלול- יום הקמת שערי ירושלים
בְּשִׁבְעָה בְּאֶלוּל יוֹם חַנוּכַּת שׁוּר יְרוּשָׁלֵם דִלָא לְמִסְפָּד:
ו1.גזירת היוונים על הבתולות הנישאות שיבעלו התבטלה בי"ז באלול:
(מגילת תענית , אלול)
ו2.י"ז אלול- זמן תיקון הדיבור כנגד עונשם של המרגלים:
מכאן התרת נדרים בחודש אלול: ר"ת אלול
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַי-ה-וָ-ה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה(במדבר ל,ג)
יש מקומות שעושין התרת נדרים • ומנהג נכון הוא ובארצנו אר״ז חלב נהנו לעשות התרת נדרים באלול לכל הק״ק גדולים וקטנים אנשים ונשים וטף
וסעיד וסמיך הוי לן להתרת אלול בא הרמז לא" יחל״ דברו״ ככל'' ס"ת אלול •
(הרב שפתי כהן ע״ה סו״פ מטות ויע״ש הברכ״י )
(בית אל, דיני ערב ר"ח אלול)
ז1.כ"ה באלול-יום השלמת החומה לאחר חורבן בית ראשון
וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם(נחמיה ו,טו)
בעשרים וחמשה. ימים לחדש אלול בשנת כ' לדריוש המלך שבשנת עשרים לדריוש עלה נחמיה מבבל ובאותה שנה בנה חרבות ירושלים(רש"י,שם)
ז2: כ"ה באלול יום בריאת העולם ע"פ רבי אליעזר:
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם (ויקרא רבא כט,א)
מזל החודש: בתולה - מצביע על ראשוניות ותמימות שמקדימה את ההוויה
*.אלול- העולם בתול בטרם נברא:
אלול מבטא את הראשוניות הקמאית של טרם היות עולם ושל ראשית התרקמותו. כל אותו חודש עדיין בתלוי העולם נשמרים שהרי רק בתחילת תשרי נברא האדם העתיד לעבוד וליצור ולבקע את בתלוי העולם (לחודשיו יבכר/הרב יהודה שביב , ע"מ 75)
**.פוטנציאל תיקון והתחדשות :
***אלול הוא חודש הרחמים שמקדים את יום הדין:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א,א)
ברא א-להים. ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (רש"י,שם)
כך כתוב במדרש (בראשית רבה יב, טו) שבתחילה חשב הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, וראה שאינו מתקיים, ושיתף את מידת הרחמים. הקב"ה רצה לברוא את העולם בחסד מושלם, ולכן ביקש לברוא אותו במידת הדין – שהרי כך האדם שזוכה בדין, זוכה בקיומו, וזה החסד היותר גדול. אך כשראה שהעולם אינו מתקיים עם מידת הדין בלבד, שיתף את מידת הרחמים, כדי לתת זמן לתיקון . הזמן הוא בעצם ביטוי של מידת הרחמים, שנותנת לאדם זמן לתקן את מעשיו לפני שנשפט בדין. רחמים מלשון רחם, שהוא המקום בו האדם מקבל זמן להתפתח. על כן כשנברא העולם כפי שכתוב בפסוק א', הוא נשבר. התיקון ההדרגתי שמופיע בפסוקים ג'-ל"א מתאפשר על ידי הוספת ממד הזמן במציאות.(שיעורים על ספר בראשית מתוך שיעורי הרב שרקי, ע"מ 126)
****חודש אלול מייצג את הזמן שלפני הראשית ולכן נהגו דווקא בו להשכים קום עוד לפני עלות השחר:
הקמים באשמורת הבוקר לאמירת סליחות, בחודש אלול, וחלש לבם, ורוצים לטעום מיני עוגה ופירות, יש להזהר שאם עלה עמוד השחר אסור להם לטעום, מלבד כוס תה או קפה [ובזה מותר אף עם סוכר]. ועל פי הזוה''ק כל שישן בלילה, וניעור, אפילו קודם עמוד השחר לא יטעם כלום, ורק מים או קפה ותה מותר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד יז].
7.הפסוק של שם ה' לחודש אלול- רומז על התשובה,תפילה וצדקה:
וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ (דברים ו,כה)
צירוף שם הו"י' של החדש אלול היא ההו"י יוצא מן ס"ת וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י
והנה אלו התיבות חוץ האותיות של השם היינו וצד"ק תה"י ל"נ ך' בגימ' בתשובה רמז שהחדש הזה שהצירוף הנ"ל שולט בו הוא מסוגל להתעסק בתשובה
ר"ת של הארבעה תיבות הם ותל"ך בגימ' תמוז א"ב רמז שהדינים של תמוז א"ב נמתקים באלול
וכתבו הראשונים שהבעל תשובה יהיה נזהר מאד שלא לשנות דיבורו ויהי' דובר אמת ע"כ אמצעי התיבות הנ"ל הי"ן צדק ע"ד שאמרז"ל שיהיה הין שלך צדק וכו'
עוד נרמז ר"ת של אלו התיבות בגימ' אברהם יצחק. הן הנה אהבה יראה. הין צדק באמצע מדת אמת ליעקב:
(בני יששכר מאמר א)
8.כחלק מתהליך התשובה- מציאת הטוב- דווקא בחודש אלול:
(בני יששכר מאמר א,ג)
9.תפילת החודש הזה צריכה להיעשות מתוך תחנונים ובכי והשופר(של העקידה) רומז לנו את מותה של "שרה" :
האשכנזים תוקעים בכל חודש אלול אחר שחרית, ויסודתם בהררי קודש, לעורר העם בתשובה, ככתוב: ''היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו''. [ילקו''י מועדים עמוד טז].
ידוע מאמר הזהר שהנשמה נקראת אברהם • והגוף נקרא שרה על זה "ויבא ''אברהם "לספוד "לשרה ולבכתה ר״ת אלול הכוונה בזה שהנשמה הנקראת אברהם בוכה על הגוף שנקרא שרה על אשר חטא וישוב בתשובה בזכרו יום הדין (הרב חושב מחשבות ויע׳׳ש)
(בית אל,דיני חודש אלול סעיף טו"ב)
_______________________________________________________________________
https://bshemtov.com/index.php/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%A9%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91/%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94/570-%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9C
לו רמזי אלול:
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=1541
מנהג חסידים ואנשי מעשה לבדוק את התפילין והמזוזות בחודש אלול, ומכל מקום אין חיוב מעיקר ההלכה לבודקן. ואם התפילין נכתבו בידי סופר מומחה, אינו צריך לבודקן אפילו לאחר כמה שנים. ובמזוזות מעיקר ההלכה חייב לבודקן פעם אחת בכל שלש שנים ומחצה, ומנהג חסידות להחמיר לבודקן בחודש אלול מידי שנה בשנה. [שו''ת יחוה דעת ח''א עמ' קמד. סי' מט. ילקו''י מועדים עמו' יח. וחזון עובדיה ימים נוראים עמ' כו].
הקדמה: המעקה לכל הנפילות מתחיל במחשבת האדם
כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ:(דברים כב,ח)
המקום הגבוה בגוף האדם הוא המוח והוא הגג של קומת האדם. ושם יש להיזהר ביותר ולעשות מעקה לגג.ומעקה בר"ת הוא: הרהורי עבירה קשים מעבירה (יומא כט, ע"ב)
(צורבא כיס פרשת כי תצא יום ד, הרב מרדכי גרינברג)
1.שלושה רמזי אלול המפורסמים כנגד תשובה, תפילה וצדקה:
א.תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה ("ונתנה תוקף", מחזור ראש השנה)
מקור הדברים-
א1.תשובת ה' לשלמה לאחר חנוכת המקדש:
אמר רבי לעזר: שלושה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואילו הן: תפילה וצדקה ותשובה.
ושלושתן בפסוק אחד: "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם
ויתפללו" – זו תפילה,
"ויבקשו פני" – זו צדקה, כמה דאת אמר: "אני בצדק אחזה פניך",
"וישובו מדרכיהם הרעים" – זו תשובה.
אם עשו כן מה כתיב תמן? "ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם" (דברי הימים ב ז יד)
(ירושלמי תענית ב, הלכה א)
א2.תשובת חזקיה לישעיהו כשהודיעו שהוא הולך למות:
אמר ליה (חזקיהו לישעיהו): לא לך אנא שמע, איני קופץ אלא למה שאמר לי זקיני שאמר לי: אם ראית חלומות קשים או חזיונות קשים קפוץ לשלשה דברים ואת ניצול, ואילו הן: לתפילה ולצדקה ולתשובה
(ירושלמי, סנהדרין פרק י הלכה ב)
א3. מהו סדר הקדימות ב-3 אמצעי התשובה:
ותשובה ותפילה וצדקה ודלא כסדר קראי. ואומר ותשובה ותפילה, רוצה לומר ע"י תשובה הקדומה לתפילה וצדקה על דרך "נירו לכם ניר" (ירמיה ד, ג).
(ספר מהרי"ל (מנהגים) סדר מוסף של ראש השנה)א4.מדוע הסדר שונה בין המקרא לבין מחזור ראש השנה?
*1- כי באלול ובראש השנה התושבה נמצאת במרכז (ע"פ חכם צחי )
*2.בזמן התנ"ך שהיתה נבואה לתפילה היה מעמד גבוה יותר כי הדיבור היה ישיר עם ה' מה שאין כן בדור שלאחר הנבואה שאז לתשובה הפרטית יש מעמד גבוה יותר ועדיפות ראשונית (ענ"ד)
א5. שלשה מימדים בהם נידון האדם כגנד תשובה תפילה וצדקה: שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג' שלימות כוללים הכל
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)
ב.תפילה- בין אדם למקום:
ואיכא אסמכתא מקרא:'אני לדודי ודודי לי' ראשי תיבות אלול וסופי תיבות עולה ארבעים כנגד ארבעים יום מר"ח אלול עד יום הכיפורים...
אלול- לא מול לו- כשאדם מגיע לרמת ביטול מול ה' של "לא" אזי זוכה למדרגת של "לו" אנחנו שה' מזכה אותו בכל אשר לו:
דְּעוּ כִּי יְ-ה-וָ-ה הוּא אֱ-לֹהִים הוּא עָשָׂנוּ (ולא) וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ (תהילים ק,ג)
ומו"ז ז"ל אמר רמז על הפסוק לו אנחנו שיש קרי וכתיב. לו בו' ולא באלוף. ואמר שכפי מה שיש ביטול זה באדם לא אנחנו. אז לו אנחנו כו'. וביאור הענין שבנ"י צריכין להיות מוכנים בלתי לה' לבדו כדכ' עם זו יצרתי לי. וזה אני לדודי שיודעין שאין לנו צורך בעולם רק לעשות רצונו ית' ולהרבות כבודו בעולם. וכפי מה שמבורר כן אצלינו כן מתברר למעלה דודי לי(שפת אמת תרמ"ד)
תשובה- תשוב ה שהיא ההפרש בין לו ל- לא:
כבר כתבנו כמה פעמים לבאר לפי זה בדרך רמז התואר של "תשובה", כי ההבדל בין הכתיב לא "עם א' ובין הקרי "לו" עם ו' הוא במספר ה', והנה בשעת מתן תורה נעשו ישראל עמו של קב"ה וזכו להיות בבחינת: "ולו אנחנו עמו" עם ו', אך על ידי החטאים והעוונות נחסר מספר ה' ממילת ל"ו, ונעשה מזה ל"א בבחינת: "ולא אנחנו עמו". לכן נתן לנו הקב"ה מצות "תשובה" שהיא אותיות "תשוב ה'", לרמז שהחובה מוטלת עלינו להשיב מספר ה' למקומו, שנזכה שוב להיות בבחינת: "ולו אנחנו עמו". וזהו שכתוב (בראשית ב-ד): "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", ופירש רש"י בשם המדרש: "בהברא"ם בה' בראם". כי תכלית הבריאה להחזיר מספר ה' למקומו, שיזכו ישראל להיות תמיד בבחינת "ולו אנחנו עמו".
(שבילי פנחס פרשת כי תצא תש"פ)
נכון לכוין היטב בברכת ''השיבנו'', ולהתפלל על אלה שנטו מתורת ה' ויצאו לתרבות רעה, ובפרט אם הם קרוביו, כי ימים אלו נזכרים ונעשים, והם ימי רצון ומסוגלים להחזירם בתשובה, על ידי שיערה עליהם רוח ממרום. [ילקו''י שם. חזו''ע ימים נוראים עמוד כג, כה]
ג.תשובה- בין אדם לעצמו:
ועוד סמך מקרא: ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך ראשי תיבות אלול (משנה ברורה סימן תקפא בהקדמה)
ומל ה"א את לבבך וא"ל זרעך. פי' כי השב בתשובה יזכה גם לזרעיו אחריו להסיר ערלת לבבם. והקדמונים נתנו רמז בפסוק זה א"ל ואת לבב ר"ת אלול הוא כנ"ל. כי בזמן זה היו בנ"י בעלי תשובה בעת שקיבל מרע"ה לוחות שניות. לכן אלו הימים הם ימי רצון גם לנו זרעם אחריהם בזכות התשובה שעשו אבותינו כנ"ל:(שפת אמת,תרל"ה)
ד.צדקה-בין אדם לחברו:
*אחד הענינים העיקריים דחודש זה, המרומז בראשי תיבות הידועים דחודש אלול, שא' מהם הוא "איש לרעהו ומתנות לאביונים" [אסתר ט, כב. ספר ערוגת הבושם, אליה רבה (ר"ס תקפ"א) בשם ספר אמרכל] – רמז לענין הצדקה.
('תורת מנחם' תשמ"ט ח"ד עמ' 209)
**נוהגים שהכותב מכתב לחבירו בחודש אלול, כותב בתחלת המכתב ''לשנה טובה תכתבו ותחתמו''. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד כו]
***עברות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו (יומא פרק ח משנה ט)
****ר"א בן עזריה דרש המקרא וממנו שנה לומר שהעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, ובזמן שיש לו גם כן עבירות שבין אדם לחבירו תלויה כפרת עוונותיו שבין אדם למקום עד שירצה לחבירו על מה שחטא עם חבירו, וכיון שהוא מרצה אותו ומפייסו אז הקב''ה מתרצה לו לכפר לו עוונותיו שחטא בינו לבין המקום (הרי"ף ר' יאשיהו פינטו,עין יעקב,שם)
*****מדוע כינו חז"ל את המצווה החביבה הזו בשם משלוח מנות? למה לא משלוח מזון, משלוח מאכל?דומה שחז"ל רמזו לנו למנה אחרת,מוכרת אף היא,המן שאותו אכלו ב"י במדבר .ב"י קראו למן מן כי לא ידעו מה הוא.מן=מה. ואם כן משלוח מנות הוא משלוח מהות. את המהות שלי,את מה שנתברכתי בו ממנו אני רוצה להעניק לחברי...(רמזי אלול/הרב אייל ורד ,ע"מ 40)
2.חודש אלול הוא עיר המקלט במימד הזמן ונרמז דרך דברי התורה על עיר המקלט לרוצח בשגגה:
וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱ-לֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה(שמות יג,כא)
(קיצור שולחן ערוך - הרב גאנצפריד, קכח, א)
רשעים בחייהם קרויים מתים ולכן אדם ש"הרג את זמנו" במשך השנה צריך לנוס לעיר מקלט שהוא חודש אלול כי הוא "הרג" את עצמו (שמא יש לומר את נשמתו) ונשאר בחיים ו-3 ערי המקלט של הזמן (המקבילים ל-3 ערי המקלט שהבדיל משה) הם "תשובה,תפילה וצדקה" שהם צום קול וממון בגימטריה 408- זאת וזהו הפסוק העוקב בפרשת שופטים למצוות ערי מקלט- "וזאת התורה אשר שם משה .." וכן הכהן הגדול שמזה ביום הכיפורים 48 הזאות (כנגד 48 ערי מקלט) נאמר עליו "בזאת יבוא אהרון אל הקודש..." (ע"פ שמן ראש על התורה, מתוך שיעורי הרב רוזנבלום שופטים, תשע"ט)
3.משמעות שם החודש והקשר אל שלושת מעגלי הדין :
אולולו - שם אכדי
שמות החודשים עלו מבבל (ירושלמי ראש השנה פרק א)
א.טיהור וכפרה - בין אדם למקום:
(ע"פ לקסיקון מקראי , הוצאת דביר ערך "חודש")
יש בלוח השנה של אומות העולם שיצא מרומא לרחבי העולם חודש בעל שם מקביל במשמעותו- חודש פברואר.בלטינית מניסיס פברואריוס הוא חודש הטהרה מfebrum- טהרה
(עוד מילה ברגע/ד"ר מרדכי רוזן , ע"מ 91, ערך אלול)
פברואר היה פעם החודש האחרון בלוח השנה של רומא- כנראה בהשראת אלול שלנו:
רומולוס מלכה הראשון של רומא חילק לפי המסורת את השנה לעשרה חודשים martius- החוש של מארס עד דצמבר - החודש העשירי
יורשו של רומולוס המלך של נומה פומפיליוס הוסיף שני חושים ינואר לכבוד יאנוס ופבריאוס חודש הטהרה.חודשים אלה באו אחרי דצמבר והשנה של נומה פומפיליוס התחילה בדומה לשנה של רומולוס באחד במארס.
השינוי היסודי כלומר התחלת השנה באחד בינואר חל בשנת 154 לפנה"ס והדבר קשור בנסיבות האלה: באותה שנה פרץ בלוסיטאניה(פורטוגל של היום) מרד נגד רומא.הסנאט החליט לשלוח נגד המורדים צבא בפיקודו של קונסול.הדבר היה לקראת סוף השנה .פירוש הדבר שיהיה הכרח להביר את הפיקוד לקונסולים החדשים באחד במארס 153 .כדי למנוע זאת החליט הסנאט כי הקונסולים החדשים ייכנסו לתפקידם באחד בינואר 153 נוהג זה הושאר גם להבא ומאז האחד בינואר ראש השנה (הלועזי)
(מילים מספרות,ע"מ 247-248, נתן שפיגל)
ב.תקופת האסיף -מצוות מתנות עניים- בין אדם לחברו:
ע"פ המילה האכדית ululu= תקופת האסיף
אלול קשור למילה הארמית עלל ולמילה הסורית אללתא מה שיוצר או שנאסף.בעברית עוללה הוא פרי שנשאר על העץ אחרי הבציר או המסיק
(עוד מילה ברגע/ד"ר מרדכי רוזן , ע"מ 91, ערך אלול)
אלול הגיע ללוח השנה התורכי בצורה eylul לציון החודש המקביל- ספטמבר
(עוד מילה ברגע/ד"ר מרדכי רוזן , ע"מ 91, ערך אלול)
ג.לרגל, לתור, לחפש- בין אדם לעצמו:
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם (במדבר יג,ב)
שְׁלַח לָךְ גֻבְרִין וִיאַלְלוּן יָת אַרְעָא דִכְנָעַן דִי אֲנִי יָהֵב לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל גַבְרָא חַד גַבְרָא חַד לְשִׁבְטָא דַאֲבָהָתוֹהִי תְּשַׁלְחוּן כֹּל רַבָּא דִבְהוֹן:(אונקלוס,שם)
4.אירועים על ציר הזמן של אלול והקשר שלהם אל מהות החודש:
א1.משה עלה למרום לקבל את הלוחות השניים:
ר' יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת מקרא בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה ובשבעה עשר בתמוז ושבר את הלוחות והרג את לייטי ישראל ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ והרג את כל אשר נשק לעגל והכרית ע"ז מישראל והתקין כל שבט במקומו, ובראש חדש אלול אמר לו הקב"ה (שמות כד, יב): "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה" והעבירו שופר במחנה, שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עכומ"ז והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז, ו): "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה", ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה
(פרקי דרבי אליעזר פרק מו)
תקיעת השופר היא הקדמה לשופר של ראש השנה- לידת ובריאת האדם:
התקיעה בחודש אלול היא בבחינת קורס הכנה לבריאה- בריאת העולם ובריאתנו שלנו.כשם שנשים בשלבים האחרונים של ההריון מתכנסות פנימה ומתכוננות ללידה ונשים רבות עסוקות בזמן הזה בסידור וארגון מחדש של הבית כך אלול הוא חודש של התכנסות , הכנת הלבבות.זהו מעין "קינון" של סוף ההריון הזדמות לעצב מחדש את בית הנפש שלנו (בזמן, דליה מרקס ע"מ 354)
א2. חגי הנביא מעורר את העם לבניית המקדש- בר"ח אלול הוא החודש השישי:
בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְהוָה בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר:כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית יְהוָה לְהִבָּנוֹת: וַיְהִי דְּבַר יְהוָה בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: {ד} הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב:
(חגי,א,א-ד)
א3. א באלול- ר"ה למעשר בהמה - לפני שלום בין אדם לרעהו- יחס נאות לבעלי החיים באשר הם:
ארבעה ראשי שנים הם :באחד בניסן ר''ה למלכים ולרגלים, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור''ש אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו (ר"ה,פרק א', משנה א)
זה לא מקרי שראש השנה לבהמות פותח את זמן חשבון הנפש באלול. לפני שנפנה לתקן את יחסי אדם וחברו, עלינו תחילה לתת דעת על כל בעלי החיים,שאנו נזקקים להם לכלכלתנו ולחיינו,והם תלויים בנו בכל דבר ועניין.
לפני שנוכל לפנות לרועה שלנו שימור ויגן עלינו, עלינו להכיר באחריות ל"צאן" שלנו. אנו משמרים את מסורת המעשר בכך שאנו "סופרים" את הנפשות שאנו אחראים עליהן ומחשיבים אותן (אהרון ואראדי, הסידור הפתוח)
ב. ג אלול- יום פטירת הרב קוק - אבי התשובה הכללית:
בלידתו רוב העולם היה דתי , בסוף חייב רוב העולם חילוני (ע"פ הרב שרקי , שיעור הקדמה לאורות של הרב קוק)
התשובה במשנת הרב קוק תופסת מקום מרכזי. אחד הכתבים הבודדים שיצאו לאור בחייו הוא הספר "אורות התשובה". בספר זה הוא מברר את התהליכים הגורמים ומניעים לתשובה, ואת מטרותיה, ומחדש את רעיון התשובה לאו דווקא כשיבה מחטא מסוים וכחזרה בתשובה פשוטה, אלא כתהליך התקדמות כללי של המציאות, זאת בהתבסס על ספרות הסוד של היהדות.
התשובה במשנתו אינה שייכת ליחידים בלבד אלא כוללת גם חזרה בתשובה של ציבור, תהליכים מדיניים, חברתיים ומדעיים. ובעיקר שיבת עם ישראל לארצו וגאולתו הלאומית הן חזרה בתשובה. הגאולה המצופה אינה נוגעת רק בעם ישראל ושיבתו לארצו, אלא כוללת גם עליה של כלל האנושות למדרגה מוסרית גבוהה יותר. ייתכן גם מצב שבו קודם העם חוזר לארצו ואחר כך חוזר אל התשובה הפרטית, הכוללת גם את קיום ההלכה במלואה.(אליבא דויקיפדיה)
ג.ה אלול- נבואת הזעם של יחזקאל על חורבן ירושלים - נעשית דרך החור בקיר והשער:
{א} וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית בַּשִּׁשִּׁי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד אֲדֹנָי יְהוִֹה: {ב} וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה: {ג} וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה: {ד} וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה: {ה} וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם שָׂא נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפוֹנָה וָאֶשָּׂא עֵינַי דֶּרֶךְ צָפוֹנָה וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה: {ו} וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲרֹאֶה אַתָּה (מהם) מָה הֵם עֹשִׂים תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר בֵּית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים פֹּה לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת: (פ) {ז} וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח הֶחָצֵר וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה חֹר אֶחָד בַּקִּיר: {ח} וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם חֲתָר נָא בַקִּיר וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד: (ס) {ט} וַיֹּאמֶר אֵלָי בֹּא וּרְאֵה אֶת הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה: {י} וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב: {יא} וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה: {יב} וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ כִּי אֹמְרִים אֵין יְהוָה רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב יְהוָה אֶת הָאָרֶץ: {יג} וַיֹּאמֶר אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים: {יד} וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְ-ה-וָ-ה אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז: (ס) {טו} וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה: {טז} וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית יְהוָה הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל יְהוָה בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל יְהוָה וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ: {יז} וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ פֹה כִּי מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם: {יח} וְגַם אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל וְלֹא אֶשְׁמַע אוֹתָם:
(יחזקאל ח)
ד1. ז באלול- יום הקמת שערי ירושלים
בְּשִׁבְעָה בְּאֶלוּל יוֹם חַנוּכַּת שׁוּר יְרוּשָׁלֵם דִלָא לְמִסְפָּד:
.
מפני שסתרוהו עובדי כוכבי' וגברה ידם של ישראל ובנאוהו שכן הוא אומר ותשלם החומ' בכ"ה באלול. ואע"פ שנבנת' החומה עדיין השערים לא נבנו שכן הוא אומר הוא יבננו ויטללנו ואו' ויפקדו השוערים והמשוררי' ועושי המלאכ' לפי שאין מוסיפין על העיר ועל העזרו' אלא במלך ובנביא ובכ"ג ובאורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשיר ובשתי תודות שנאמר והתודה השנית ההולכת למואל ואני אחריה וב"ד [מדדין] והולכין אחריהן שנא' וילך אחריהם הושעי' וחצי שרי יהודה וגו' הפנימי' נאכלת והחיצונה נשרפת ואם לא נתקדשו בכל אלו הנכנס לשם אינו חייב אבא שאול אומר שתי ביצעין היו בהר המשחה אחת למעלה ואחת למטה. התחתונה נתקדשה בכל אלו והעליונה לא נתקדשה אלא בבני הגולה שלא במלך ושלא באורים ותומים התחתונה (שלא היתה) קדושתה גמורה חברים ועמי הארץ נכנסים לשם ואוכלין שם קדשים קלים לכ"ש מעשר שני (התחתונה) חברים נכנסים לשם ואין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני אלא למה לא קדשה מפני שהוא תורפה של ירושלים (ולשם היו מוציאין כל תורפות של ירושלים) וכשגמרו לבנותו אותו היום עשאוהו י"ט.
(מגילת תענית , אלול)
ד2.ז' באלול- נפתח השער הראשון של גאולת מצרים - בז' באלול כשעמרם שב אל יוכבד אשתו:
ז (באלול) בו חזרה יוכבד לעמרם
(בית אל לרבי אברהם חמוי ,דיני חודש אלול ,עמ' ט,סעיף יט)
ה.ט' באלול -בו נולד דן- ה' דן אבל ברחמים :
ט (באלול) בו נולד דן
(בית אל לרבי אברהם חמוי ,דיני חודש אלול ,עמ' ט,סעיף יט)
וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן:(בראשית ל,ה)
ד2.ז' באלול- נפתח השער הראשון של גאולת מצרים - בז' באלול כשעמרם שב אל יוכבד אשתו:
ז (באלול) בו חזרה יוכבד לעמרם
(בית אל לרבי אברהם חמוי ,דיני חודש אלול ,עמ' ט,סעיף יט)
ה.ט' באלול -בו נולד דן- ה' דן אבל ברחמים :
ט (באלול) בו נולד דן
(בית אל לרבי אברהם חמוי ,דיני חודש אלול ,עמ' ט,סעיף יט)
וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן:(בראשית ל,ה)
וַאֲמַרַת רָחֵל דָן יְתִי יְיָ בִּרְחִימוֹי טַבְיָא וּלְחוֹד שָׁמַע בְּקוֹל צְלוֹתִי וִיהַב לִי בַּר וְהֵיכְדֵין עָתִיד לְמִידַן עַל יַד שִׁמְשׁוֹן בַּר מָנוֹח דְמִן זַרְעֲיָיתֵיהּ וְלָא מָסַר בִּידֵיהּ יַת עַמָא דִפְלִשְׁתָּאֵי בְּגִין כֵּן קְרַת שְׁמֵיהּ דָן: (תרגום יונתן)
בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בֵיה אִיתְנַטִילוּ רוֹמָאֵי מִיְהוּדָה וּמִיְרוּשָׁלֵם:
מפני שהיו מצירין לבני ירושלים ולא היו יכולין לצאת ולבא מפניהם ביום אלא בלילה ובמה היו מצירין להם מלכי יון מושיבין קסטיראות בעיירות להיות מעגים את הכלות ואח"כ היו נישאין לבעליהן ומנעום את ישראל שלא לשמוח עם נשותיהם לקיים מה שנאמר אשה תארש ואיש אחר ישגלנה ולא היה אדם מבקש לישא אשה בפני הקסטיראו' חזרו ומכניסין אותם בחשאי שנא' והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחיים ואור הנר וכשהיו (שומעים) קול רחיים בבורני היו אומרים שבוע הבן שבוע הבן וכשהיו רואים אור הנר בבור חיל היו אומרים משתה שם משתה שם ובת אחת היתה למתתיהו (בן יוחנן כהן הגדול) וכשהגיע זמנה להנשא בן הקסטרין לטמאה ולא הניחו אותו וקנאו מתתיהו ובניו וגברו ידם על מלכות יון ונמסרו בידם והרגום ובאותו היום שבטלוהו עשאוהו י"ט.
ו2.י"ז אלול- זמן תיקון הדיבור כנגד עונשם של המרגלים:
אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם ואף על פי שמקצתן בראש חדש יש מי שאומר שיתענו בו :
בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ
(שולחן ערוך אורח חיים תקפ סעיף א-ב)מכאן התרת נדרים בחודש אלול: ר"ת אלול
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַי-ה-וָ-ה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה(במדבר ל,ג)
יש מקומות שעושין התרת נדרים • ומנהג נכון הוא ובארצנו אר״ז חלב נהנו לעשות התרת נדרים באלול לכל הק״ק גדולים וקטנים אנשים ונשים וטף
וסעיד וסמיך הוי לן להתרת אלול בא הרמז לא" יחל״ דברו״ ככל'' ס"ת אלול •
(הרב שפתי כהן ע״ה סו״פ מטות ויע״ש הברכ״י )
(בית אל, דיני ערב ר"ח אלול)
ז1.כ"ה באלול-יום השלמת החומה לאחר חורבן בית ראשון
וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם(נחמיה ו,טו)
בעשרים וחמשה. ימים לחדש אלול בשנת כ' לדריוש המלך שבשנת עשרים לדריוש עלה נחמיה מבבל ובאותה שנה בנה חרבות ירושלים(רש"י,שם)
ז2: כ"ה באלול יום בריאת העולם ע"פ רבי אליעזר:
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם (ויקרא רבא כט,א)
מזל החודש: בתולה - מצביע על ראשוניות ותמימות שמקדימה את ההוויה
*.אלול- העולם בתול בטרם נברא:
אלול מבטא את הראשוניות הקמאית של טרם היות עולם ושל ראשית התרקמותו. כל אותו חודש עדיין בתלוי העולם נשמרים שהרי רק בתחילת תשרי נברא האדם העתיד לעבוד וליצור ולבקע את בתלוי העולם (לחודשיו יבכר/הרב יהודה שביב , ע"מ 75)
**.פוטנציאל תיקון והתחדשות :
וכפי שכתוב {עמוס ה ב}: "נָפְלָה - לֹא תוֹסִיף: קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל! נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ, אֵין מְקִימָהּ". ובו האפשרות להפוך את המזל ולהתחדש, בחינת: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".
כי מזל האדם תלוי בו ובשינוי מעשיו.
(ע"פ אתר אוצר כתבי הבעש"ט)
***אלול הוא חודש הרחמים שמקדים את יום הדין:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א,א)
ברא א-להים. ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (רש"י,שם)
כך כתוב במדרש (בראשית רבה יב, טו) שבתחילה חשב הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, וראה שאינו מתקיים, ושיתף את מידת הרחמים. הקב"ה רצה לברוא את העולם בחסד מושלם, ולכן ביקש לברוא אותו במידת הדין – שהרי כך האדם שזוכה בדין, זוכה בקיומו, וזה החסד היותר גדול. אך כשראה שהעולם אינו מתקיים עם מידת הדין בלבד, שיתף את מידת הרחמים, כדי לתת זמן לתיקון . הזמן הוא בעצם ביטוי של מידת הרחמים, שנותנת לאדם זמן לתקן את מעשיו לפני שנשפט בדין. רחמים מלשון רחם, שהוא המקום בו האדם מקבל זמן להתפתח. על כן כשנברא העולם כפי שכתוב בפסוק א', הוא נשבר. התיקון ההדרגתי שמופיע בפסוקים ג'-ל"א מתאפשר על ידי הוספת ממד הזמן במציאות.(שיעורים על ספר בראשית מתוך שיעורי הרב שרקי, ע"מ 126)
****חודש אלול מייצג את הזמן שלפני הראשית ולכן נהגו דווקא בו להשכים קום עוד לפני עלות השחר:
הקמים באשמורת הבוקר לאמירת סליחות, בחודש אלול, וחלש לבם, ורוצים לטעום מיני עוגה ופירות, יש להזהר שאם עלה עמוד השחר אסור להם לטעום, מלבד כוס תה או קפה [ובזה מותר אף עם סוכר]. ועל פי הזוה''ק כל שישן בלילה, וניעור, אפילו קודם עמוד השחר לא יטעם כלום, ורק מים או קפה ותה מותר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד יז].
5.אלול ואדר חודשים תאומים:
הקדמה: זוגות זוגות בחודשי השנה
לכאורה נראה שכל חודש יש לו בן זוג בחודשי השנה.תשרי וניסן הם התחלות כידוע ממחלוקת רבי אליעזר ור' יהושע .אייר וחשוון מימוש השפע מהשמים( בקשה על הגשמים לעומת ירידת המן),כסלו וסיוון הם חודשי התורה (בחנוכה ביקשו לבטל את התורה ובסיוון ירדה התורה לארץ),טבת ותמוז קשורים בשני מעגלי תחילת החורבן( תחילת המצור מול פריצת החומות),שבט ואב הם 2 נקודות קיצון בהתעוררות עולם הטבע(טו בשבט התחדשות הטבע וחג האילנות וטו באב הזמן בו השמש בשיאה ולכן פסקו מלהביא עצים למערכה) ואדר ואלול - 2 חודשים הקשורים בחיפוש , תחפושות, גילוי והסתרה כאמור להלן) (ענ"ד)
א. 2 החודשים שנטל יעקב מעשיו
מובא בזוהר הקדוש שיעקב ועשו חלקו ביניהם את שנים עשר חדשי השנה. יעקב לקח את החודשים תשרי, חשוון, כסלו, ניסן, אייר וסיון, ועשיו לקח את החודשים טבת, שבט, אדר, תמוז, אב ואלול. לאחר מכן החכים יעקב ולקח מחלקו של עשו ב' חדשים, חודש אדר שנהפך מיגון לשמחה, וחודש אלול שנהפך לחודש הרחמים, שעל זה זעק עשו 'ויעקבני זה פעמיים' כי יעקב לקח ממנו שני חדשים.
(ע"פ 'מעשה רוקח' דף מה:)
ב.שני החודשים העוקבים ומקדימים את ראשי השנה:
ג.אלול ואדר- 2 ירחי כלה:
בתור הזהב של פריחת הישיבות ומרכזי התורה בבבל, היה אלול אחד משני ירחי הכלה, בהם היו תלמידי החכמים מתכנסים, כדי לשמוע הלכות יום טוב. באדר היו לומדים את הלכות פסח, ובאלול היו מתכוננים לימים נוראים ולחג הסוכות.
(אליבא דויקידפיה ערך אלול)
ד.2 חודשי העיבור:
אצל הגויים- חודש אלול הוא החודש האחרון ולכן היו מעברים אותו:
כה אמר המלך חמורבי,השנה איננה במקומה,עליכם להוסיף אלול שני (נמצא על חרס מתוך כתבי חוקי חמורבי)
ביהדות: חודש אדר הוא החודש האחרון ולכן אותו מעברים:
קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי, אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִלָּה {כ} וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים{כא}:(מגילה א,ד)
ה.רמז אלול - במהותו של חודש אדר:
אחד הענינים העיקריים דחודש זה, המרומז בראשי תיבות הידועים דחודש אלול, שא' מהם הוא "איש לרעהו ומתנות לאביונים" [אסתר ט, כב. ספר ערוגת הבושם, אליה רבה (ר"ס תקפ"א) בשם ספר אמרכל] – רמז לענין הצדקה.
('תורת מנחם' תשמ"ט ח"ד עמ' 209)
ו.הספק(גימטריית עמלק) הופך לאמון:
מנהג יפה לומר אחר תפלת שחרית מראש חודש אלול עד הושענא רבא מזמור ''לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא'' וכמו שדרשו ''אורי'' בראש השנה, ''וישעי'' ביום הכפורים, כי יצפנני ''בסכה'' רמז לסוכה. [קיצור ש''ע סי' קכח. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד כד]
לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְ-ה-וָ-ה בְּאֶרֶץ חַיִּים: קַוֵּה אֶל יְ-ה-וָ-ה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְ-ה-וָ-ה (מזמור לדוד ה' אורי וישעי, תהילים כז, יג-יד)
בחודש אלול נפתח פתח חדש לאמון. הספקות מתחלפים בתחושת ודאות שיש סיכוי והפעם נצליח,הלולא הספקני הופך לאלול שנות כח ושמחה לחיות ולהשתנות כאן בארץ החיים((פניך אבקש,ע"מ 21, הרב אייל ורד)
ז.ממגילת אסתר נלמד מעמדו של א באלול:
הגאון מווילנא, בביאורו למגילת אסתר, כותב דברים נוראים בנוגע ליום ראש חודש אלול. על הפסוק: "בשנת שלוש... עשה משתה... שמונים ומאה יום", מבאר הגאון כי השנה היא בת 365 ימים ורבע יום, וכיוון שמקצת היום ככולו, נמצא שהשנה נחשבת כ-366 ימים. הגר"א ממשיך ומסביר כי בשמים דנים את האדם רק על מחצה מהם, כלומר על הימים ולא על הלילות )מקור הדברים במסכת שבת פ"ט(. נמצא שכביכול רק 183 ימים הם בידו של היצר הרע, וכנגד הימים האלה היתה סעודתו של אחשוורוש )המשול ליצר הרע( 180 יום. ומה בנוגע לשלושת הימים החסרים? אלו שלושה ימים שלא שולט בהם יצר הרע. וכה דברי הגר"א:
"וג' הימים הנותרים שלא ערך בהם סעודתו הם ראש חודש אלול וראש השנה ויום הכיפורים, שהם ימי צער ליצר הרע" (מתוך עלון הידברות ראה תשע"ט)
ח.2 חודשים של התחפשות:
בפורים מותר להתחפש לדמויות רבות אך גם באלול מותר לנו להתחפש אנחנו מתחפשים לצדיקים...לקום לסליחות,להרבות בצדקה..להרבות תהלים ...אלול הוא פנימיות חודש אדר ומותר להתחפש. ואם נתחפש מספיק טוב אז גם כשמרכבה המפוארת שבנינו תחזור להיות דלעת תיוותר בתוכה מתנה אחת או שתיים לאביונים אלו שמתאווים ואין להם. מתנה שנשארה מהתקופה שבה התאמצנו להיות צדיקים ובסופה יצאנו קצת יותר כאלה(הרב אייל ורד,רמזי אלול,ע"מ 43-45)
6.אלול ותשרי -עוברים תהליך תיקון של שנה שלמה מ- א ועד ת:
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם(דברים יא,כו-כז)
מה בא לרבות בתיבת את הברכה? ונראה לרמז בס"ד שהנה "את" ראשי תיבות "אלול תשרי" זה ברכה גדולה מן השמים שאדם יכול להתעלות בהם בתשובה ומצוות רבות וזה ישמור אותו כל השנה מכל חטא והבן (גם אני אודך,פרשת ראה)
וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִּים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל (דברים יא,כח)
את לרבות שהקללה יכולה גם להיפך לברכה אם ישתנו מעכשיו מרע לטוב(אלשיך ,פרשת ראה)
מהו את (הקללה)? חודשים אב תמוז שניתנו לקללה (ואלולצ כאמור ממתיק אותם ע"פ הבני יששכר) (ספר ארוממך ע"מ שכח)
הקדמה: זוגות זוגות בחודשי השנה
לכאורה נראה שכל חודש יש לו בן זוג בחודשי השנה.תשרי וניסן הם התחלות כידוע ממחלוקת רבי אליעזר ור' יהושע .אייר וחשוון מימוש השפע מהשמים( בקשה על הגשמים לעומת ירידת המן),כסלו וסיוון הם חודשי התורה (בחנוכה ביקשו לבטל את התורה ובסיוון ירדה התורה לארץ),טבת ותמוז קשורים בשני מעגלי תחילת החורבן( תחילת המצור מול פריצת החומות),שבט ואב הם 2 נקודות קיצון בהתעוררות עולם הטבע(טו בשבט התחדשות הטבע וחג האילנות וטו באב הזמן בו השמש בשיאה ולכן פסקו מלהביא עצים למערכה) ואדר ואלול - 2 חודשים הקשורים בחיפוש , תחפושות, גילוי והסתרה כאמור להלן) (ענ"ד)
א. 2 החודשים שנטל יעקב מעשיו
מובא בזוהר הקדוש שיעקב ועשו חלקו ביניהם את שנים עשר חדשי השנה. יעקב לקח את החודשים תשרי, חשוון, כסלו, ניסן, אייר וסיון, ועשיו לקח את החודשים טבת, שבט, אדר, תמוז, אב ואלול. לאחר מכן החכים יעקב ולקח מחלקו של עשו ב' חדשים, חודש אדר שנהפך מיגון לשמחה, וחודש אלול שנהפך לחודש הרחמים, שעל זה זעק עשו 'ויעקבני זה פעמיים' כי יעקב לקח ממנו שני חדשים.
(ע"פ 'מעשה רוקח' דף מה:)
ב.שני החודשים העוקבים ומקדימים את ראשי השנה:
כ"ה באלול לדעת רבי אליעזר לעומת כ"ה באדר לדעת ר' יהושע
ג.אלול ואדר- 2 ירחי כלה:
בתור הזהב של פריחת הישיבות ומרכזי התורה בבבל, היה אלול אחד משני ירחי הכלה, בהם היו תלמידי החכמים מתכנסים, כדי לשמוע הלכות יום טוב. באדר היו לומדים את הלכות פסח, ובאלול היו מתכוננים לימים נוראים ולחג הסוכות.
(אליבא דויקידפיה ערך אלול)
ד.2 חודשי העיבור:
אצל הגויים- חודש אלול הוא החודש האחרון ולכן היו מעברים אותו:
כה אמר המלך חמורבי,השנה איננה במקומה,עליכם להוסיף אלול שני (נמצא על חרס מתוך כתבי חוקי חמורבי)
ביהדות: חודש אדר הוא החודש האחרון ולכן אותו מעברים:
קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי, אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִלָּה {כ} וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים{כא}:(מגילה א,ד)
ה.רמז אלול - במהותו של חודש אדר:
אחד הענינים העיקריים דחודש זה, המרומז בראשי תיבות הידועים דחודש אלול, שא' מהם הוא "איש לרעהו ומתנות לאביונים" [אסתר ט, כב. ספר ערוגת הבושם, אליה רבה (ר"ס תקפ"א) בשם ספר אמרכל] – רמז לענין הצדקה.
('תורת מנחם' תשמ"ט ח"ד עמ' 209)
ו.הספק(גימטריית עמלק) הופך לאמון:
מנהג יפה לומר אחר תפלת שחרית מראש חודש אלול עד הושענא רבא מזמור ''לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא'' וכמו שדרשו ''אורי'' בראש השנה, ''וישעי'' ביום הכפורים, כי יצפנני ''בסכה'' רמז לסוכה. [קיצור ש''ע סי' קכח. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד כד]
לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְ-ה-וָ-ה בְּאֶרֶץ חַיִּים: קַוֵּה אֶל יְ-ה-וָ-ה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְ-ה-וָ-ה (מזמור לדוד ה' אורי וישעי, תהילים כז, יג-יד)
בחודש אלול נפתח פתח חדש לאמון. הספקות מתחלפים בתחושת ודאות שיש סיכוי והפעם נצליח,הלולא הספקני הופך לאלול שנות כח ושמחה לחיות ולהשתנות כאן בארץ החיים((פניך אבקש,ע"מ 21, הרב אייל ורד)
ז.ממגילת אסתר נלמד מעמדו של א באלול:
הגאון מווילנא, בביאורו למגילת אסתר, כותב דברים נוראים בנוגע ליום ראש חודש אלול. על הפסוק: "בשנת שלוש... עשה משתה... שמונים ומאה יום", מבאר הגאון כי השנה היא בת 365 ימים ורבע יום, וכיוון שמקצת היום ככולו, נמצא שהשנה נחשבת כ-366 ימים. הגר"א ממשיך ומסביר כי בשמים דנים את האדם רק על מחצה מהם, כלומר על הימים ולא על הלילות )מקור הדברים במסכת שבת פ"ט(. נמצא שכביכול רק 183 ימים הם בידו של היצר הרע, וכנגד הימים האלה היתה סעודתו של אחשוורוש )המשול ליצר הרע( 180 יום. ומה בנוגע לשלושת הימים החסרים? אלו שלושה ימים שלא שולט בהם יצר הרע. וכה דברי הגר"א:
"וג' הימים הנותרים שלא ערך בהם סעודתו הם ראש חודש אלול וראש השנה ויום הכיפורים, שהם ימי צער ליצר הרע" (מתוך עלון הידברות ראה תשע"ט)
ח.2 חודשים של התחפשות:
בפורים מותר להתחפש לדמויות רבות אך גם באלול מותר לנו להתחפש אנחנו מתחפשים לצדיקים...לקום לסליחות,להרבות בצדקה..להרבות תהלים ...אלול הוא פנימיות חודש אדר ומותר להתחפש. ואם נתחפש מספיק טוב אז גם כשמרכבה המפוארת שבנינו תחזור להיות דלעת תיוותר בתוכה מתנה אחת או שתיים לאביונים אלו שמתאווים ואין להם. מתנה שנשארה מהתקופה שבה התאמצנו להיות צדיקים ובסופה יצאנו קצת יותר כאלה(הרב אייל ורד,רמזי אלול,ע"מ 43-45)
6.אלול ותשרי -עוברים תהליך תיקון של שנה שלמה מ- א ועד ת:
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם(דברים יא,כו-כז)
מה בא לרבות בתיבת את הברכה? ונראה לרמז בס"ד שהנה "את" ראשי תיבות "אלול תשרי" זה ברכה גדולה מן השמים שאדם יכול להתעלות בהם בתשובה ומצוות רבות וזה ישמור אותו כל השנה מכל חטא והבן (גם אני אודך,פרשת ראה)
וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִּים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל (דברים יא,כח)
את לרבות שהקללה יכולה גם להיפך לברכה אם ישתנו מעכשיו מרע לטוב(אלשיך ,פרשת ראה)
מהו את (הקללה)? חודשים אב תמוז שניתנו לקללה (ואלולצ כאמור ממתיק אותם ע"פ הבני יששכר) (ספר ארוממך ע"מ שכח)
7.הפסוק של שם ה' לחודש אלול- רומז על התשובה,תפילה וצדקה:
וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ (דברים ו,כה)
צירוף שם הו"י' של החדש אלול היא ההו"י יוצא מן ס"ת וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י
והנה אלו התיבות חוץ האותיות של השם היינו וצד"ק תה"י ל"נ ך' בגימ' בתשובה רמז שהחדש הזה שהצירוף הנ"ל שולט בו הוא מסוגל להתעסק בתשובה
ר"ת של הארבעה תיבות הם ותל"ך בגימ' תמוז א"ב רמז שהדינים של תמוז א"ב נמתקים באלול
וכתבו הראשונים שהבעל תשובה יהיה נזהר מאד שלא לשנות דיבורו ויהי' דובר אמת ע"כ אמצעי התיבות הנ"ל הי"ן צדק ע"ד שאמרז"ל שיהיה הין שלך צדק וכו'
עוד נרמז ר"ת של אלו התיבות בגימ' אברהם יצחק. הן הנה אהבה יראה. הין צדק באמצע מדת אמת ליעקב:
(בני יששכר מאמר א)
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי"י:
עם היות שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ז בדרך רמז נ"ל לפרש על חדש אלול
(ועי"ז יונח לנו שפיר ויפק רצון וכו')
ונאמר דהנה ימי אלול הן המה ימי רצון הימים שעלה משה להר לקבל לוחות אחרונות ונתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ומחל להם. מאז והלאה הימים האלה הם ימי רצון לעורר נפשות ישראל בתשובה וכביכול ימינו ית"ש פשוטה לקבל שבים. והנה מיום שחטא אדם הראשון נמשך אחר עה"ד טוב ורע הנה יש בכל אדם מציאת טוב ורע ועל פי הרוב הרע מתגבר ונדמה לאדם בדעתו שזה הוא הטוב. אבל בעת שמתעורר הרצון העליון לעורר נפשות ישראל לתשובה הנה מוצא האדם בדעתו את הטו"ב ומתחרט ושב על הרע וממשיך אליו הרצון העליון ויקובל בתשובה שלימה:
וזהו הנרמז מצא אשה (כשזוכה האדם לבוא לימי אלול שמזלו אשה היינו בתולה) אזי מצא טוב. אז ידע ויבחין בין טוב כו' אזי ויפק רצון מי"י היינו הרצון העליון המתגלה בימים ההם לקבלינו בתשוב' שלימ' ואומר לך ע"פ הנ"ל מצא אשה (כנ"ל) מצא טוב דהנה אמרז"ל מפני מה אין אות ט' בדברות ראשונות שלא יאמרו ישראל ( בשבירת הלוחות) ח"ו פסקה טובה ע"כ בלוחות אחרונות שעלה משה לקבלם בימי אלול. ונתרצה הקב"ה לישראל ונכתב בלוחות למען ייט"ב לך. הנה הימים האלה מסוגלים למצוא הטוב הבן הדבר:
(בני יששכר מאמר א,ג)
9.תפילת החודש הזה צריכה להיעשות מתוך תחנונים ובכי והשופר(של העקידה) רומז לנו את מותה של "שרה" :
האשכנזים תוקעים בכל חודש אלול אחר שחרית, ויסודתם בהררי קודש, לעורר העם בתשובה, ככתוב: ''היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו''. [ילקו''י מועדים עמוד טז].
ידוע מאמר הזהר שהנשמה נקראת אברהם • והגוף נקרא שרה על זה "ויבא ''אברהם "לספוד "לשרה ולבכתה ר״ת אלול הכוונה בזה שהנשמה הנקראת אברהם בוכה על הגוף שנקרא שרה על אשר חטא וישוב בתשובה בזכרו יום הדין (הרב חושב מחשבות ויע׳׳ש)
(בית אל,דיני חודש אלול סעיף טו"ב)
סיום- הקשר הפנימי בין אלול לתפילין ומזוזות:
א.אלול ותפילין:
1.איבר החודש- יד שמאל של תפילין (שקודמת להנחת תפילין של ראש-השנה):
י"ב אותיות פשוטות, חקקן חצבן צרפן וצר בהן י"ב מזלות ואלו הן, טל"ה שו"ר תאומי"ם סרט"ן ארי"ה בתול"ה מאזני"ם עקר"ב קש"ת גד"י דל"י דגי"ם. ואלו הם י"ב חדשים בשנה, ניס"ן איי"ר סיו"ן תמו"ז א"ב אלו"ל תשר"י חשו"ן כסל"ו טב"ת שב"ט אד"ר. ואלו הן שנים עשר מנהיגים בנפש, שתי ידי"ם שתי רגלי"ם שתי כליו"ת כב"ד מר"ה המס"ס קיב"ה קרקב"ן וטחו"ל [ואית דמסיימי הכא עשאן כמין מריבה וכו' כדלעיל]:(ספר יצירה פרק ה משנה ו)
ויד שמאל בנפש. יד שמאל מיוחדין לתפילין. וע"י מצות התפילין אנו מעוררי' תפילין דמארי עלמא שהם בשמאל (בני יששכר מאמרי חודש אלול מאמר א)
2.אלול הוא כנגד חודש גד שהקפיד על תפילין של ראש ושל יד יותר מכל השבטים (הרעיון ע"פ הרב רוזנבלום שליט"א):
כי י"ב חודשי השנה מניסן עד אדר הם כנגד י"ב השבטים לפי סדר הדגלים שהלכו במדבר: ניסן אייר סיון כנגד דגל א' יהודה יששכר זבולון. תמוז אב אלול כנגד דגל ב' ראובן שמעון גד. תשרי חשוון כסליו כנגד דגל ג' אפרים מנשה בנימין. טבת שבט אדר כנגד דגל ד' דן אשר נפתלי (ע"פ שערי אורה שער ה)
והאר"י הקדוש שחשב י"ב החדשים כנגד י"ב השבטים, חשב חודש אלול כנגד שבט גד
(פרי צדיק, ר"ח אלול אות ג)
ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקוד, פירש רש"י, הרוגיהם היו ניכרים שהיו חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת. והנה לכאורה לאיזה ענין מספר זאת ומאי רבותא משמיענו שהיו יכולים לעשות כזאת. ויש לבאר דהנה אמרו חז"ל )מנחות לו.(, דהיסח הדעת והפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה. לכן מספר כאן לרמז שבידיהם לא היה אף העון הזה, לכן היה אצלם מדה כנגד מדה לטרוף הזרוע אף קדקוד בבת אחת בלי הפסק, להתבונן כי הוא מחמת שלא הפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש (קול אליהו, וזאת הברכה סימן קלב)
ב.חודש אלול הוא השער לכניסה לשנה החדשה ולכן בודקים בו מזוזות ולכן דווקא באלול כבשו את עבר הירדן המזרחי שהוא השער לכניסה לא"י:
סגולת העת ההיא- כיבוש עבר הירדן דווקא בחודש אלול:
עוד אומר לך דבר נחמד עפ"י כל הדברי' הנ"ל דהנה אמר משה במשנ' תורה ולקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמורי. הנהמה שיש להתבונן הוא. דהנה כפי המקובל בידינו מלחמת סיחון ועוג היה באלול. ומשה התחיל לומר לישראל משנ' תור' בא' בשבט. והנה ונקח בעת ההוא וכו' שייך לומר על הדבר הנעש' זה כמה שנים אשר כח הזוכר אינו יכול לזכור היטב אימתי נתהווה הדבר הזה הנה המזכיר אומר המעשה היה בעת ההוא משא"כ הדבר שנתהווה בקרוב ובפרט דבר גדול כזה לא שייך לומר בעת ההוא כמזכיר אימתי נעשה. ע"כ בא לומר שהעת ההוא דוקא בסגולה.
*אלול כנגד ע(עשייה) מצטרף אל אב(ראיה) ותמוז(שמיעה) וביחד אותיות שע"ר:
ותבין הדבר עפ"י דברינו הנ"ל עת היא אלול שהיא ע' ניתוסף על ר"ש ומתהווה שער לדופקי בתשובה. מי שרוצה ליכנס אל הקודש פנימה. יבא ויכנוס דרך השער לי"י
וכן הת' ניתוסף לדל ומתהווה דל"ת פתוחה לשבים לקבלם בסבר פנים יפות. והנה לפי"ז אלול הוא דל"ת ושער החייבים במזוזה וטעם מצות מזוזה לישראל היא לשמיר' בפתחיה' לבל תוכל שום קליפ' לביא אל בתיה' פנימ'
*מזוזה בקליפה - סיחון עוג - 213 - יג"ר- כוזו במוכס"ז כוזו - כנגד מזוזה בקדושה:
והנה כ' המגלה עמוקות . סיחון עוג בגימ' יג"ר מנין השמות הנכתבים על המזוזה לשמירה דהיינו כוז"ו במוכס"ז כוז"ו וכתבנו במ"א הטעם דהנה סיחון עוג היו ב' קליפות גדולות והיו יושבין על הספר של א"י לשמור לבל יוכלו ישראל בקדושתם לבוא אל פתחה של א"י. ע"כ אחר כבוש סיחון ועוג נאמר ויגר מואב וכו' (יג"ר דייק') אמרו סיחון ועוג שהיו שומרין אנחנו וכו'. מזה תתבונן כמו בקדושה כותבין השמות הקודש יג"ר לשמיר' לבל תכנוס הקליפ'. כמו כן ( זה לעומת זה) בקליפ'. קליפת סיחון עוג יג"ר. היה להבדיל כעין מזוזה מצד הקליפה לשמירה לבל תכנוס הקדושה ע"כ היה בהכרח מקודם לסלק המזוזה שבקליפ' היינו סיחון עוג יג"ר כנ"ל. ואז תוכל הקדוש' לכנוס בשער ודלת.
*מדוע ניתנה נחלת שנים וחצי השבטים דווקא בארצם של סיחון ועוג?
ע"כ ניתנה ארצם לנחל' לשני המטות וחצי המט' כבר ידעת כי כל שבט יש לוי צירוף הויה מיוחדת. א"כ ב' המטות וחצי המטה הנה ב' הויות וחצי הו"י' הוא מנין ס"ה מנין מזוזה היינו לאחר שסילקו מזוזה שבקליפ' קבעו תיכף מזוזה בקדוש'.
*בעת ההיא- דווקא העת ההיא-חודש אלול- שזה הזמן לקביעת מזוזה לארץ ישראל:
ועי"ז תכנס הקדוש' בשער ודל"ת וכיון שהודעתיך אשר חד' אלול הוא שער ודלת החייבים במזוז' א"כ החדש הזה דייק' היה מסוגל לזה לסלק מן שער והדלת מזוזה שבקליפ' ולקבוע מזוז' בקדוש' ע"כ אמר משה ונקח בעת ההוא (דייקא) את הארץ וכו' ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא (דייקא) וכו' נתתי לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי. היינו בעת ההוא דייקא שהוא שער ודלת כנ"ל סילקנו את המזוזה שבקליפה וקבענו מזוזה בקדושה כנ"ל וזהו ג"כ מה שיש לפרש:
(בני יששכר מאמרי חודש אלול מאמר א)
סיכום: אדם תפילין ומזוזה- מפגש ראשון של 3 הקדושות
שלושת הקדושות נפגשות ברגע אחד בשנה (האדם הקדוש-כהן גדול), הזמן הקדוש- יום הכיפורים המקום הקדוש- קודש הקודשים(שמעתי מהרב שרקי שליט"א):
אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים בשלום בלי פגע (ע"פ מחזור ליום הכיפורים)
ולכן גם האדם הפרטי צריך לשלש את הקדושות הפרטיות שלו- קדוש קדוש קדוש: אלול הוא השער לשנה החדשה- קדושת הזמן
בדיקת מזוזה היא -קדושת המקום
תפילין מבטאים את השער אל האדם (לכן בלי נקיות לא ניתן להניח תפילין) - קדושת האדם
(ענ"ד)
סוף דבר: אלול הוא החודש המרומז ביותר כי תשובה אמיתית לא עושים ע"פ מתכון מפורש
רמזי אלול. משהו דק הולך ונרמז, הולך ונרקם. עבודת התשובה היא אישית כל כך, לב יודע מרת נפשו. ולכל אחד מאיתנו יש דברים שאותם הוא רוצה לתקן...
ורמז דווקא, מפני שעבודת התשובה היא המסע של הבחירה. ולכן אם הדברים יהיו מפורשים מדי, מהודקים מדי, מסומנים בטוש זוהר. התשובה עלולה להיות מן השפה ולחוץ, ממלאת אחר ציפיות של הסביבה אך הלב, הלב יהיה חסר.
לכן נשלחים רמזים. רמזי אלול. מה נעשה ברמזים האלו? זו כבר העבודה שלנו. הרמזים מסמנים כיוון, מעוררים למחשבה ולהתבוננות., אך אינם אומרים מה לעשות. הם מבקשים שנפענח אותם כל אחד בדרכו שלו ומהם נצא לעבודה פנימית בדרך לתשובה של אמת, תשובה מאהבה ( רמזי אלול,הרב אייל ורד, ע"מ 9)
א.אלול ותפילין:
1.איבר החודש- יד שמאל של תפילין (שקודמת להנחת תפילין של ראש-השנה):
י"ב אותיות פשוטות, חקקן חצבן צרפן וצר בהן י"ב מזלות ואלו הן, טל"ה שו"ר תאומי"ם סרט"ן ארי"ה בתול"ה מאזני"ם עקר"ב קש"ת גד"י דל"י דגי"ם. ואלו הם י"ב חדשים בשנה, ניס"ן איי"ר סיו"ן תמו"ז א"ב אלו"ל תשר"י חשו"ן כסל"ו טב"ת שב"ט אד"ר. ואלו הן שנים עשר מנהיגים בנפש, שתי ידי"ם שתי רגלי"ם שתי כליו"ת כב"ד מר"ה המס"ס קיב"ה קרקב"ן וטחו"ל [ואית דמסיימי הכא עשאן כמין מריבה וכו' כדלעיל]:(ספר יצירה פרק ה משנה ו)
ויד שמאל בנפש. יד שמאל מיוחדין לתפילין. וע"י מצות התפילין אנו מעוררי' תפילין דמארי עלמא שהם בשמאל (בני יששכר מאמרי חודש אלול מאמר א)
2.אלול הוא כנגד חודש גד שהקפיד על תפילין של ראש ושל יד יותר מכל השבטים (הרעיון ע"פ הרב רוזנבלום שליט"א):
כי י"ב חודשי השנה מניסן עד אדר הם כנגד י"ב השבטים לפי סדר הדגלים שהלכו במדבר: ניסן אייר סיון כנגד דגל א' יהודה יששכר זבולון. תמוז אב אלול כנגד דגל ב' ראובן שמעון גד. תשרי חשוון כסליו כנגד דגל ג' אפרים מנשה בנימין. טבת שבט אדר כנגד דגל ד' דן אשר נפתלי (ע"פ שערי אורה שער ה)
והאר"י הקדוש שחשב י"ב החדשים כנגד י"ב השבטים, חשב חודש אלול כנגד שבט גד
(פרי צדיק, ר"ח אלול אות ג)
ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקוד, פירש רש"י, הרוגיהם היו ניכרים שהיו חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת. והנה לכאורה לאיזה ענין מספר זאת ומאי רבותא משמיענו שהיו יכולים לעשות כזאת. ויש לבאר דהנה אמרו חז"ל )מנחות לו.(, דהיסח הדעת והפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה. לכן מספר כאן לרמז שבידיהם לא היה אף העון הזה, לכן היה אצלם מדה כנגד מדה לטרוף הזרוע אף קדקוד בבת אחת בלי הפסק, להתבונן כי הוא מחמת שלא הפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש (קול אליהו, וזאת הברכה סימן קלב)
ב.חודש אלול הוא השער לכניסה לשנה החדשה ולכן בודקים בו מזוזות ולכן דווקא באלול כבשו את עבר הירדן המזרחי שהוא השער לכניסה לא"י:
סגולת העת ההיא- כיבוש עבר הירדן דווקא בחודש אלול:
עוד אומר לך דבר נחמד עפ"י כל הדברי' הנ"ל דהנה אמר משה במשנ' תורה ולקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמורי. הנהמה שיש להתבונן הוא. דהנה כפי המקובל בידינו מלחמת סיחון ועוג היה באלול. ומשה התחיל לומר לישראל משנ' תור' בא' בשבט. והנה ונקח בעת ההוא וכו' שייך לומר על הדבר הנעש' זה כמה שנים אשר כח הזוכר אינו יכול לזכור היטב אימתי נתהווה הדבר הזה הנה המזכיר אומר המעשה היה בעת ההוא משא"כ הדבר שנתהווה בקרוב ובפרט דבר גדול כזה לא שייך לומר בעת ההוא כמזכיר אימתי נעשה. ע"כ בא לומר שהעת ההוא דוקא בסגולה.
*אלול כנגד ע(עשייה) מצטרף אל אב(ראיה) ותמוז(שמיעה) וביחד אותיות שע"ר:
ותבין הדבר עפ"י דברינו הנ"ל עת היא אלול שהיא ע' ניתוסף על ר"ש ומתהווה שער לדופקי בתשובה. מי שרוצה ליכנס אל הקודש פנימה. יבא ויכנוס דרך השער לי"י
וכן הת' ניתוסף לדל ומתהווה דל"ת פתוחה לשבים לקבלם בסבר פנים יפות. והנה לפי"ז אלול הוא דל"ת ושער החייבים במזוזה וטעם מצות מזוזה לישראל היא לשמיר' בפתחיה' לבל תוכל שום קליפ' לביא אל בתיה' פנימ'
*מזוזה בקליפה - סיחון עוג - 213 - יג"ר- כוזו במוכס"ז כוזו - כנגד מזוזה בקדושה:
והנה כ' המגלה עמוקות . סיחון עוג בגימ' יג"ר מנין השמות הנכתבים על המזוזה לשמירה דהיינו כוז"ו במוכס"ז כוז"ו וכתבנו במ"א הטעם דהנה סיחון עוג היו ב' קליפות גדולות והיו יושבין על הספר של א"י לשמור לבל יוכלו ישראל בקדושתם לבוא אל פתחה של א"י. ע"כ אחר כבוש סיחון ועוג נאמר ויגר מואב וכו' (יג"ר דייק') אמרו סיחון ועוג שהיו שומרין אנחנו וכו'. מזה תתבונן כמו בקדושה כותבין השמות הקודש יג"ר לשמיר' לבל תכנוס הקליפ'. כמו כן ( זה לעומת זה) בקליפ'. קליפת סיחון עוג יג"ר. היה להבדיל כעין מזוזה מצד הקליפה לשמירה לבל תכנוס הקדושה ע"כ היה בהכרח מקודם לסלק המזוזה שבקליפ' היינו סיחון עוג יג"ר כנ"ל. ואז תוכל הקדוש' לכנוס בשער ודלת.
*מדוע ניתנה נחלת שנים וחצי השבטים דווקא בארצם של סיחון ועוג?
ע"כ ניתנה ארצם לנחל' לשני המטות וחצי המט' כבר ידעת כי כל שבט יש לוי צירוף הויה מיוחדת. א"כ ב' המטות וחצי המטה הנה ב' הויות וחצי הו"י' הוא מנין ס"ה מנין מזוזה היינו לאחר שסילקו מזוזה שבקליפ' קבעו תיכף מזוזה בקדוש'.
*בעת ההיא- דווקא העת ההיא-חודש אלול- שזה הזמן לקביעת מזוזה לארץ ישראל:
ועי"ז תכנס הקדוש' בשער ודל"ת וכיון שהודעתיך אשר חד' אלול הוא שער ודלת החייבים במזוז' א"כ החדש הזה דייק' היה מסוגל לזה לסלק מן שער והדלת מזוזה שבקליפ' ולקבוע מזוז' בקדוש' ע"כ אמר משה ונקח בעת ההוא (דייקא) את הארץ וכו' ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא (דייקא) וכו' נתתי לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי. היינו בעת ההוא דייקא שהוא שער ודלת כנ"ל סילקנו את המזוזה שבקליפה וקבענו מזוזה בקדושה כנ"ל וזהו ג"כ מה שיש לפרש:
(בני יששכר מאמרי חודש אלול מאמר א)
סיכום: אדם תפילין ומזוזה- מפגש ראשון של 3 הקדושות
שלושת הקדושות נפגשות ברגע אחד בשנה (האדם הקדוש-כהן גדול), הזמן הקדוש- יום הכיפורים המקום הקדוש- קודש הקודשים(שמעתי מהרב שרקי שליט"א):
אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים בשלום בלי פגע (ע"פ מחזור ליום הכיפורים)
ולכן גם האדם הפרטי צריך לשלש את הקדושות הפרטיות שלו- קדוש קדוש קדוש: אלול הוא השער לשנה החדשה- קדושת הזמן
בדיקת מזוזה היא -קדושת המקום
תפילין מבטאים את השער אל האדם (לכן בלי נקיות לא ניתן להניח תפילין) - קדושת האדם
(ענ"ד)
סוף דבר: אלול הוא החודש המרומז ביותר כי תשובה אמיתית לא עושים ע"פ מתכון מפורש
רמזי אלול. משהו דק הולך ונרמז, הולך ונרקם. עבודת התשובה היא אישית כל כך, לב יודע מרת נפשו. ולכל אחד מאיתנו יש דברים שאותם הוא רוצה לתקן...
ורמז דווקא, מפני שעבודת התשובה היא המסע של הבחירה. ולכן אם הדברים יהיו מפורשים מדי, מהודקים מדי, מסומנים בטוש זוהר. התשובה עלולה להיות מן השפה ולחוץ, ממלאת אחר ציפיות של הסביבה אך הלב, הלב יהיה חסר.
לכן נשלחים רמזים. רמזי אלול. מה נעשה ברמזים האלו? זו כבר העבודה שלנו. הרמזים מסמנים כיוון, מעוררים למחשבה ולהתבוננות., אך אינם אומרים מה לעשות. הם מבקשים שנפענח אותם כל אחד בדרכו שלו ומהם נצא לעבודה פנימית בדרך לתשובה של אמת, תשובה מאהבה ( רמזי אלול,הרב אייל ורד, ע"מ 9)
_______________________________________________________________________
https://bshemtov.com/index.php/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%A9%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91/%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94/570-%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9C
לו רמזי אלול:
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=1541
ה.נכון לכוין היטב בברכת ''השיבנו'', ולהתפלל על אלה שנטו מתורת ה' ויצאו לתרבות רעה, ובפרט אם הם קרוביו, כי ימים אלו נזכרים ונעשים, והם ימי רצון ומסוגלים להחזירם בתשובה, על ידי שיערה עליהם רוח ממרום. [ילקו''י שם. חזו''ע ימים נוראים עמוד כג, כה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה