פתיחה:מה יש בחודש אדר שבו התהפך ה"מזל" לישראל?
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה (תענית כט ע"א-ע"ב)
כשם שאמרו משנכנס אב [וכו'] אמר רב פפא הילכך בר ישראל וכו' עד דברי מזליה. ואע"ג שאין מזל לישראל הני מילי בשאר ימים אבל בשני חדשים אלו יש מזל שכן נגזר עלינו מן השמים, ואפשר עוד דמזל לאו דוקא אלא על הגזירה קרי מזל בלשון בני אדם:
(ריטב"א,שם)
שם כך כשנכנס אדד מרבין בשמחה. נראה לי בס"ד מספר אדר יתר על מספר אב כמנין רב, לרמוז באב ממעטין ובאדר מרבין. גם באב היה חמשת דברים של פרענות, לכך ממעטין בשמחה הפך אתוון חמשה, ובאדר נעשה נס בחמשה, שגזר הריגה על אנשים ונשים ובנים ובנות הרי ארבע גזירות מיתה, וגם שללם לבוז, ועשה הקב"ה וניצולו כולם, לכן מרבין בשמחה שהיא אותיות חמשה, ולכך תיקנו בברכה חמשה לשונות של גאולה{... הָרָב אֶת רִיבֵנוּ, וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ, וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ, וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם, הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ.}
(בן יהוידע על תענית דף כט/א )
קיימת הלכה הקשורה לפורים שיש קושי להבינה, והיא "משנכנס אדר מרבים בשמחה" לכאורה, אם חג הפורים הוא בעל תוכן משמח כל כך מדוע יש צורך לצווֹת להרבות בשמחה? בדרך כלל אנו נדרשים להרבות בשמחה כשישנה אווירה כללית של עצב, ולמרות הכל עלינו לשמוח. לפי זה ניתן להבין, שכנראה, קיימות בחודש אדר סיבות טובות להיות עצובים, ואף על פי כן אנו נדרשים להתגבר על העצבות השורה בזמן זה ולשמוח, משום שלמרות הכל ישנה סיבה טובה לשמוח, והיא - ההצלה ממוות לחיים. יכולה הייתה, חס ושלום, לבוא כליה לעם היהודי, אך הקב"ה הצילנו, ועל כן ישנה חובה להודות...
מדוע בכל זאת אנו שמחים? משום שבתיאור הכללי המגילה, בעצם, מספרת לנו שבהתחלה היה גרוע; אחר כך נהיה גרוע מאד; ואז הקב"ה הציל אותנו וחזר להיות רק גרוע; ועל זה שניצלנו מן הגרוע מאד - צריך להודות לה' ולשמוח. לומר הלל - אי אפשר, אבל לשמוח צריך. ברם כדי לשמוח - צריך לשכוח, צריך לשכוח שאתה בגלות. לכן, תשתה כדי לשכוח שהגאולה באה בצורה כל כך בזויה. (עצבות וחודש אדר, הרב אורי שרקי)
הקדמה:שמות החודשים בתנ"ך
1.שם מספרי: לכל חודש יש הופעה בתנ"ך
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה. (שמות י״ב:ב׳ )
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות ט״ז:א׳ )
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. (שמות י״ט:א)
בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הׇבְקְעָה הָעִיר. (ירמיהו ל״ט:ב׳ )
וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וַיָּמׇת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. (במדבר ל״ג:ל״ח)
בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְ-הֹ-וָ-ה בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר. (חגי א׳:א׳)
וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. (ויקרא ט״ז:כ״ט)
וַיַּעַשׂ יָרׇבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה. (מלכים א י״ב:ל״ב)
וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בֵּית הַחֹרֶף בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי וְאֶת הָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת. (ירמיהו ל״ו:כ״ב /)
וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמׇלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכׇל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב. (מלכים ב כ״ה:א׳ )
וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹ-וָ-ה אֹתוֹ אֲלֵהֶם. (דברים א׳:ג)
וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא (מלכים ב כה,כז)
2.שמות עבריים:
וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. (מלכים א ח׳:ב׳)
וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכׇל דְּבָרָיו וּלְכׇל מִשְׁפָּטָו וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים. (מלכים א ו׳:ל״ח)
בול מלשון נובל- משום שבחודש זה העלים נובלים ומתחילה השלכת .
בול מלשון בולות – הארץ עשויה בולות בולות בהוראת גושי עפר מפוררים .
בול מלשון בלל – שבו בוללים לבהמה מתוך הבית כי אין מרעה בשדות.
{אליבא דויקיפדיה}
וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַי-הֹ-וָ-ה. (מלכים א ו׳:א׳)
3.שמות חקלאיים:בחפירות שנערכו בעיר הקדומה גזר התגלה לוח שנה מימי שלמה המלך (המאה העשירית לפנה"ס) ובו כמה שמות נוספים: ירחי אסיף, ירחי זרע, ירחי לקש, ירח עצד פשתה, ירח קציר שעורים, ירח קציר כל, ירחי זמר, ירח קיץ. לא ידוע לנו האם אלה הם שמות חודשים לפי הספירה העברית. יתכן למשל, שהמילה ירחי (ירחו) היא כינוי לתקופה של חודשיים, למשל חודשי אסיף, חודשי זריעה וכו'.
(מאמר "השנה העברית" מתוך אתר השפה העברית)
- יַרְחו אָסִ(י)ף - שני חודשי אסיף - תשרי וחשוון.
- יַרְחו זֶרַע - הזריעה בכסלו וטבת.
- יַרְחו לֶקֶשׁ - שני חודשי זריעה מאוחרת - שבט ואדר.
- יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ(ה) - חודש עקירת הפשתה - חודש ניסן.
- יֶרַח קְצִ(י)ר שְׂע(וֹ)רִם - חודש קציר השעורים - חודש אייר.
- יֶרַח קָצ(וֹ)ר וְכַלֵּ(ה) - חודש סוף הקציר וכנראה קציר החיטה - חודש סיוון. השערה נוספת - כֵל מלשון מדידה, כמו ”וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ“ (ישעיהו, מ', י"ב), כלומר החודש בו קוצרים את התבואה ומודדים אותה.
- יַרְחו זֶמֶר - שני חודשים של בציר - תמוז ואב.
- יֶרַח קֵץ - חודש הקיץ, קטיפת פירות הקיץ, למשל תאנים - חודש אלול.
9. וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם. (נחמיה ו׳:ט״ו )
4. חודש אדר בתנ"ך
א. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר. (אסתר ג׳:ז׳ / מקראות גדולות) (en)
ט.וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא. (עזרא ו׳:ט״ו / מקראות גדולות) (en)
ונשלם בית זה עד יום שלישי לירח אדר בשנת שש למלכות דריוש המלך : (רלב"ג,שם)
י.ללא השם אדר- תאריך השחרור של יהויכין:
וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא (מלכים ב כה,כז)
וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית (הכליא) הַכְּלוּא:(ירמיהו נב,לא)
5.השימוש בשמות מספריים והמעבר לשמות בבליים:
א.התורה לא נוקטת בשמות החודשים כדי להנציח ולקבע את הספירה הישראלית שהיא להיותנו עם וילציאתנו ממצרים:
וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כלם:
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו:
(רמב"ן,שם)
ב.שמות החודשים הם העלאת הניצוצות של גלות בבל ושרש מהדבר בחטא דור הפלגה:
שמות החדשים עלו עמהם מבבל. כן אמרו רז"ל [ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב], ויצא להם זה מדלא נמצא שום שם חודש בדברי נבואה רק בכתובים במגילת אסתר בעזרא ונחמיה, ונראה לי דודאי שמות החדשים נתקבלו ג"כ מסיני, רק שהיה בבחינת תורה שבעל פה, דהרי נזכרו השמות של חדשים בתרגום והתרגום נתקבל בסיני כידוע [מגילה ג.], אבל התרגום הוא תורה שבע"פ אבל לא ניתנו לכתוב בכתב עד שבאו לבבל, ואעפי"כ לא נמצא בכתובים אצלנו שמות כל החדשים, ואי"ה נדבר מזה אם יהיה הש"י בעזרינו, והנה בירושלמי [שם] אמרו שמות החדשים ושמות המלאכים עלו עמהם מבבל, והוכחתם בודאי הוא ג"כ כנ"ל מדלא מצינו שום שם למלאך בדברי נביאים הראשונים רק בדניאל [ח טז, י יג] נזכרו מיכאל וגבריאל, ומה שיש לי לומר כעת בדרך אפשר דהנה בבבל היתה אסיפת דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו' וראשו בשמים ונעשה לנו שם וכו' [בראשית יא ד], והנה רצו להגביר המרכבה טמאה בשמות הקליפות שהיו בקיאים בשמות ובנו את המגדל כפי חכמתם כל חלק וחלק כפי החדש, והנה בלל הש"י שם שפת כל הארץ ולא ידעו שמות החדשים והשרים של המרכבה טמאה שרצו להגביר כפי מזל כל חדש וחדש, והנה ידוע גליות ישראל בכל האומות ובכל מקום הוא לתקן ולברר הניצוה"ק שבכל מקום והם מבררין הטוב מן הרע כידוע, והנה גלו בראשונה לבבל אשר שם פגמו דור הפלגה ונתבלבל לשונם ולא ידעו שמות החדשים והשרים כנ"ל, הנה ישראל תקנו בגלותם, על כן שמות החדשים והמלאכים עלו עמהם מבבל, ואי"ה עוד חזון למועד להאריך בדברים אלו והש"י יעזרינו:
(בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר א ,ו)
6.השימוש בימות השבוע לפי מספרים בלבד:
מלחמת שְמָשוּם בחולֶיום
אין חולק על העובדה שלשוננו קלטה בעשרות השנים האחרונות מלים רבות שהרחיבו מאוד את שפתנו והעשירו אותה, בדרך כלל לצורך ולעתים. אף שלא לצורך. מלים בנות מזל הכו בה שורש ודחקו לפעמים מפניהן מלים ותיקות - לדעת רבים טובות מהן.
בתוך שאר המלים האבודות שהוצעו לשימוש ולא הגיעו אפילו לחיי שעה, נמצאות שתי רשימות של פרופ' י" קלוזנר ושל מר ק"ל סילמן. שתיהן נתפרסמו בכרך הראשון של לשוננו בשנת תרפ"ט, עמ' 319-317 (ראה מסגרת),
הצעות שלו שנדחו אבל מעידות על דמיון יוצר היו לשמות ימות השבוע. על פי המדרש היו לאסתר המלכה שבע נערות ששמן אינו נזכר במגילה. התלמוד מעניק להן שמות על פי שבעת ימי בריאת העולם: חולתא (יום החול הראשון), רקועיתא (בריאת הרקיע), גנוניתא (הדשא), נהוריתא (השמש והירח), רחושיתא (החיות הרומשות), חורפיתא (ממהרת), רגועיתא (שבת, הלא היא 'הרגועה'). על הבסיס הזה הציע יעבץ לקרוא לימות השבוע בעברית חילולית, רוקעית, גנונית, נהורית, רוחשית, עירובית, וכמובן, שבת.
(רוביק רוזנטל, רב מילים) (https://blog.ravmilim.co.il/tag/%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA)
חלק א: חודש אדר- משמעות שמו ומזלו
1.משמעות השם "אדר"
א.אדר- מלשון התחזקות וגדולה
בגמרא ביצה ט"ו הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר, אדר הוא התחזקות כמו שכתוב (תהלים צ"ג) אדיר במרום ה', והנה בכל דבר יש שני קנינים... והנה החודש הזה שנקרא אדר שמו מורה עליו שהיא עת התחזקות והשתוקקות ישראל לאביהן שבשמים, וזה בלתי אפשר רק על ידי שמחה, וזה שאמרו חז"ל (תענית כ"ט א') משנכנס אדר מרבין בשמחה, דהיינו על ידי השמחה מרבין את הקדושה, ולכך הצירוף מראש חודש אדר שני ה"הין בראשונה ויו"ד וא"ו... (שם משמאול, שמות משפטים תרע"א)
ל״אדר״ יש גם משמעות של חוסן וגדולה, תפארת ואצילות; למשל: ״ברב עם הדרת מלך״[6]; או ״השתחוו לה׳ בהדרת קודש״[7]. המקובל רבי יוסף ג׳יקטילה[8], מגדולי המקובלים בספרד במאה ה־13, קבע כי חודש אדר הוא חודש של הדר משום שבחודש זה עלתה, רמה ונתהדרה קרנם של ישראל, שמו של הקדוש ברוך הוא התקדש והתהדר בעולם כולו.
(בסוד חודשי השנה, הרב ד"ר ש"ז כהנא, חודש אדר)
ב.עצבות או פחד מהמילה האכדית adaru:
קיימת הלכה הקשורה לפורים שיש קושי להבינה, והיא "משנכנס אדר מרבים בשמחה" לכאורה, אם חג הפורים הוא בעל תוכן משמח כל כך מדוע יש צורך לצווֹת להרבות בשמחה? בדרך כלל אנו נדרשים להרבות בשמחה כשישנה אווירה כללית של עצב, ולמרות הכל עלינו לשמוח. לפי זה ניתן להבין, שכנראה, קיימות בחודש אדר סיבות טובות להיות עצובים, ואף על פי כן אנו נדרשים להתגבר על העצבות השורה בזמן זה ולשמוח, משום שלמרות הכל ישנה סיבה טובה לשמוח, והיא - ההצלה ממוות לחיים. יכולה הייתה, חס ושלום, לבוא כליה לעם היהודי, אך הקב"ה הצילנו, ועל כן ישנה חובה להודות...
מדוע בכל זאת אנו שמחים? משום שבתיאור הכללי המגילה, בעצם, מספרת לנו שבהתחלה היה גרוע; אחר כך נהיה גרוע מאד; ואז הקב"ה הציל אותנו וחזר להיות רק גרוע; ועל זה שניצלנו מן הגרוע מאד - צריך להודות לה' ולשמוח. לומר הלל - אי אפשר, אבל לשמוח צריך. ברם כדי לשמוח - צריך לשכוח, צריך לשכוח שאתה בגלות. לכן, תשתה כדי לשכוח שהגאולה באה בצורה כל כך בזויה. (עצבות וחודש אדר, הרב אורי שרקי)
ג.הקודר:
ויש גרסה של חוקר הלשון האכדית דֶלִיטֶש. , ולפיה ,מקור השם אדר במילה האכדית addaru שפירושה "הקודר", "המעונן" ,רוצה לומר "החודש המעונן" ,באכדית adaru=להיות חשוך. כל אלה מרמזים ,שלמרות האמרה ""משנכנס אדר מרבין בשמחה"-מלווה כמעט תמיד חג פורים בגשמים ובשמיים קודרים, והאביב מגיע רק בניסן.
(מילה ברגע ד"ר מרדכי רוזן חלק א ע"מ 89)
ד.אדיר- לעלות:
החודש הששי לפי לוח השנה העברי בימנו הוא אדר. שורש השם הוא א.ד.ר, ופירושו לעלות.
שם החודש "אדר" מצוי בארמית(וייתכן שממנה הגיע לאכדית ולעברית) ;לפיכך אנו מוצאים בספר עזרא ו, ט"ו :"לירח אדר". ממגילת אסתר אנו למדים ,כי החודש היו מצוי גם בלוח הפרסי .
הוראת השם "אַדר" היא "עליית פרי" או "יעליית צמח האדמה". מתברר, כי השורש א.ד.ר המשותף לשמות אַדִיר ,נָאֶדר ,אַדרֶת-קשור לעלייה .אדיר- הוא מי שעולה על כולם נאדר- הוא מי שעולה בכוחו על כולם, כמו בשירת הים: "מי כמוּכָה נאֶדר בקדש"(שמות ט"ו, י"א) ;והאַדָרֶת היא מעיל עליון.
גם שמו של עץ היער המכונה באנגלית maple tree -הוא אֶדר .זו צורה עברית של השם הארמי אַדְרָא, והכוונה לעץ ממשפחת האלון או הארז-אשר ידוע בחוזקו ובצמיחתו(עלייתו) לגובה רב. אגב ,עלה של עץ זה הוא חלק מדגל קנדה ,שבה האדר הוא העץ הלאומי.
(מילה ברגע ד"ר מרדכי רוזן חלק א ע"מ 89)
יש האומרים: ״אל תקרי אדר אלא אדיר״, שכן מי לנו גדול ואדיר ממשה רבנו, שנולד ונפטר באדר, וכפי שנאמר על הקב״ה ״מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת״[2], או כלשון הפייטן: ״אלו ואלו באדר מאדירים״
(בסוד חודשי השנה, הרב ד"ר ש"ז כהנא, חודש אדר)
ה.רצפת הדיש- זמן הדישה- ומכאן גם אדרא- גורן:
גרסה אחרת קושרת את השם אדר למילה האכדית iddar,שפירושה רצפת הדיש ,מה שבא לרמז, כי בחודש אדר עסקו חקלאים רבים בדיש, ולפי זה פירוש השם חודש הדיש.
(מילה ברגע ד"ר מרדכי רוזן חלק א ע"מ 89)
בארמית, ״אדרא״ משמעה ״גורן״. בחודש אדר, שבו הגשמים פוסקים כמעט לחלוטין, מתחילים להכין את הגרנות כדי לכנס בהן את התבואה לאחר הקציר ולדוש אותה. מניין שאדרא פירושה גורן? ממושב הסנהדרין, שהוא כחצי גורן עגולה ומכונה בארמית בשם "אדרא דאזהרה״
(בסוד חודשי השנה, הרב ד"ר ש"ז כהנא, חודש אדר)
ו.אדר מלשון הדר שמתחיל להתנוצץ בטבע:
ויש האומרים: ״אל תקרי אדר אלא הדר״, כי בחודש אדר הטבע כולו מתחיל ללבוש הוד והדר. בארץ ישראל, שבה אין הגשמים מצויים כל כך, השדות ממהרים להבשיל והפרחים להתייבש. על כן, בקיץ שולט בנוף הארץ הצבע הצהוב־היבש, ורק באביב מפארת יפעת הצבעים הרעננה את פני האדמה. החיזיון היפה הזה מתחיל להיות ניכר בחודש אדר, שהוא ראש וראשון לחודשי ההדר של השנה. אסמכתא לכך מוצאים בנוהג הקדום להשמיע על הכלאיים בראש חודש אדר[4], ומבואר בירושלמי: ״כלום אמרו יוצאין אף על הכלאיים, לא כדי שיהו הצמחים ניכרין״[5]. כלומר, בחודש אדר (ובשנה מעוברת – באדר שני) כבר גדלו צמחי השנה עד כדי כך שניתן להבחין בכלאיים שצמחו בשדות.
(בסוד חודשי השנה, הרב ד"ר ש"ז כהנא, חודש אדר)
כפי שציינו לעיל, זוגות רבים נישאים דווקא בחודש אדר – שכן מצוות ״פרו ורבו״ רמוזה במזלו, מזל דגים.
כיוון שהקימו בני הזוג בית בישראל, נזקקו לדירות לדור בהן. על כן אמרו חכמים: ״אדר״ הוא מלשון דירה לדור בה.
על פי הנוהג הארץ־ישראלי, שרווח בשנים עברו בהשפעת מנהגי החברה הערבית, נחשב אדר לחודש ה״מוחרם״ – היינו, "ראש השנה״ לדירות, שבו פוקעים חוזי ההשכרה של הדירות ומתחיל מחזור חדש של שכירות. משום כך הרבו בחודש אדר לעסוק ב״בדק הבית״, לשפץ דירות ולהתקינן לדייריהן החדשים.
(בסוד חודשי השנה, הרב ד"ר ש"ז כהנא, חודש אדר)
ח.אני ד' רופאך- רפואה שלפני הגאולה:
עוד דרשו חכמי הדרוש ואמרו כי "אדר" הוא נוטריקון "אני ד׳ רופאך", כמה שנאמר "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד׳ רופאך"{שמות טו כו},
ואומרים כי חודש אדר, שהוא החודש שלפני הגאולה, הוא חודש של ריפוי הנפש מפגמי הגלות על מנת שיהיה העם מוכן לגאולה, ואילו חודש אייר, שגם ראשי התיבות שלו הן "אני ד' רופאך״, הבא אחרי הגאולה, גם הוא חודש של ריפוי הגוף ממחלות השעבוד, ריפוי שבא לאחר הגאולה.
(בסוד חודשי השנה, הרב ד"ר ש"ז כהנא, חודש אדר)
ט.מדור דור- רמז לאדר א ואדר ב:
יש המבקשים ללמוד מן הפסוק העוסק בפרשת מלחמת ישראל בעמלק ברפידים: "כי יד על כס י־ה, מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״[11], כי עיקר מצוות מחיית עמלק מתחת השמים חלה בחודש אדר. זהו שנאמר ״מדור דור״: שאם אין די באדר אחד למחיית עמלק יש לעבר את השנה ולהוסיף לה לשם כך אדר שני, כדי שהמחייה תהיה שלמה ונצחית.
על כן לא מקרה הוא שנס פורים, שבו נמחתה משפחת המן בן המדתא האגגי מזרע עמלק, התרחש בחודש אדר.
(בסוד חודשי השנה, הרב ד"ר ש"ז כהנא, חודש אדר)
י.אדר- א' דר:
א-דר. האות א’ מייצגת את אלופו של עולם, אחד יחיד ומיוחד. האותיות ‘דר’ זה בחילוף אותיות השורש ‘רד’. פרוש העניין הוא שצריך ל”הוריד” את האלוקות אל תוך חיינו עד שהשם יהיה דר [גר] בתוך חיינו, בכל הזמן ובכל דבר. האותיות דלת וריש מייצגות את ספירת המלכות, המקום הריק שצריך למלא. אדר מתחיל ממציאות של חושך בתוכה אנו צריכים להכניס את האור.
(חודש אדר לפי הקבלה *קצר ותמציתי/הרב דוד אגמון)
2.מזל החודש:מזל דגים-
א.בסימן שפע ריבוי וכפל
מזל החֹדש - דגים. לפי שבחדש זה הדגים שבנהרות ושבאגמים פרים ורבים. ומזל דגים הוא מזל של ברכה, מפני שהדגים מכוסים מן העין ואין עין רעה שולטת בהם; ואין הקללה שורה בדגים לעולם, ואפילו במי המבול לא מתו כיון שלא השחיתו דרכם, והדגים אינם מזדוגים אלא לבני מינם בלבד:
ואף מזלם של ישראל עלה בחדש זה לפי שנמשלו ישראל לדגים, מה הדגים חיים במים, אף ישראל כל חייהם בתורה שנמשלה למים. וכשם שהדגים פרים ורבים בחדש זה, כך תורתם של ישראל עלתה להם בחדש זה פעמיִם: בחדש זה נולד משה רבינו שהתורה נקראת על שמו, ובחדש זה חזרו וקבלו ישראל את התורה מרצונם הגמור בימי מרדכי ואסתר:
ואולם, עיקר תקפו של חדש זה והצלחתו, נמסר לבני רחל: אפרים ומנשה ובנימין הצובאים על דגל אחד, שנתברכו על ידי יעקב אביהם בברכת וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מח), לכן באה הישועה לישראל בימי מרדכי ואסתר בחדש זה, על ידי זרע רחל; שמרדכי מזרע בנימין היה:
מזלות כל החדשים נקראו בלשון יחיד: עקרב, קשת, גדי, דלי, טלה, שור, סרטן, אריה, בתולה, ומזל חדש אדר נקרא בלשון רבים: דגים - רמז לשני אדרים; שאין לאדר שני מזל אלא זה של אדר ראשון. אם תמצי לומר, מזלות החדשים תשרי וסיון שנקראים גם הם בלשון רבים: מאזנים, תאומים? אינם אלא לשון יחיד, שאין מאזנים אלא בשנַיִם, וכן אין תאומים אלא בשנים:
(ספר התודעה פרק ארבע עשר)
ב.ראייה והסתרה שבדגים
מזלו של חודש אדר הוא דגים. העניין קשור לכח הראיה – עינא פקיחא. הדגים לא עוצמים עיניים אף פעם. כך גם צדיקים מתבוננים במציאות האמיתית ורואים רק את האור. זהו הכח המיוחד לחודש אדר, התבוננות מודעת וראיה נכונה של המציאות ומתוך כך מגיעים לשמחה. עניין זה רואים במגילת אסתר, שם רואים שגילוי הניסים מתרחש בהסתר. שם השם לא מופיע במגילה בצורה גלויה אלא רק בר”ת. למשל, כשאסתר המלכה אומרת: “יבוא המלך והמן היום”, זה ר”ת י-ה-ו-ה. כמו כן, ידוע שבכל פעם שכתוב המלך, הכונה לקדוש ברוך הוא. כמו כן, בשם אחשורוש, הרמז הוא למלך מלכי המלכים, שמולך מראש ועד אחרית. (ראה פרוש למגילה ‘שער המלך’ של הרב שיינברגר שליט”א). העניין הוא להתחיל ולראות את השם בכל דבר בחיינו.
(חודש אדר לפי הקבלה *קצר ותמציתי/הרב דוד אגמון)יהושע הקשור לדגים דרך שבטו ושם אביו החל מלכותו בחודש של שבטו הקשור לדגים:
בברכתו אומר ישראל סבא על נכדיו אפרים ומנשה: "וידגו לרוב בקרב הארץ" (בראשית מח, טז) "ידגו' זה מה משמעו? שני יצורים נתברכו ע"י יוצרם בברכת פרו ורבו: האדם ודגי הים. לגבי האדם הרי זו ברכה וגם צווי, לגבי הדגים - שאינם יכולים להיות מצווים - אין כאן אלא ברכה. מאז הופכים הדגים לסמל הפריון והרבייה. לגבי אפרים הרי כאן משנה ברכה, שהרי אף בשמו נרמז עניין הפריון - "כי הפרני אלהים בארץ עניי" (בראשית מא, נב) יהושע נשיא שבט אפרים הוא, מכאן שייכותו לדגים, מכאן שייכותו לאדר.יש שדייקו גם בשם אביו של היושע נון שהוא תרגום ארמי של דג
(לחדשיו יבכר, הרב יהודה שביב, ע"מ 122-123)
חלק ב: חודש אדר כנגד יוסף (אפרים, מנשה ), נפתלי ובנימין:
(באר מים חיים/ ר' חיים מצ'רנוביץ , מגדולי החסידות, שמות יב א)
תְּלַת וָוִי''ן בְּהַאי שְׁמָא יו''ד ה''י וי''ו ה''י, והי''ה והה''י ויה''ה, וּנְקוּדִין דִּלְהוֹן וַיִּרְאוּ אוֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה (בראשית יב טו) וַהֹיָ''הַ, וּהַהַ''יְ וּדְבָשׁ הַיּוֹם הַזֶּה י-ה-ו-''ה (דברים כו טו), וַיֹהָ''הַ וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי (בראשית נ טו). הוה''י היו''ה ההי''ו מְקוֹרָא דִלְהוֹן, הֶוִהֹ''יִ וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי (אסתר ה יג), הָיְוְ''הּ הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא (ויקרא כז לג), הִהְיְ''וַ עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ (בראשית מט יא), היה''ו הוי''ה ההו''י, הַיִהִ''וְ לַי-ה-וָֹ-''ה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ (תהלים לד ד), הוֹיָ''ה הִנֵּה יַד י-ה-ו-''ה הוֹיָה (שמות ט ג), הּהִוָ''יִּ (דברים ו כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי (הקדמת תיקוני הזהר, דף ט, ע"ב)
א) צירוף שם הנכבד המאיר בחודש הזה ההי"ו, ויוצא מפסוק מסופי תיבות עיר"ה ולשורק"ה בנ"י אתונ"ו [בראשית מט יא], ואי"ה ידובר בזה כמה ענינים כיד ה' הטובה עלינו:
ב) בספר יצירה [פ"ה מ"י] המליך אות ק' בשחוק וקשר לו כתר וכו' וצר בו דגים בעולם ואדר בשנה וטחול בנפש זכר ונקבה, ע"כ, הנה אות ה' בו צר היוצר בראשית חודש ניסן [שם פ"ה מ"ז], והנה כל האותיות שבאל"ף בי"ת הם גולם אחד, חוץ אות ה' ואות ק', שהם בחדשי אדר ניסן, הם חדשי הנסים נסתרים וגלוים, ויתבאר אי"ה:
(ספר בני יששכר - מאמרי חדש אדר - מאמר א )
ג.חודש אדר ב מכוון כנגד כל הצירופים כולם:
חודש אדר: "אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו" (בראשית מט,יא).חודש אדר הוא חודש השמחה, ואין שמחה אלא ביין.
חודש אדר שני: אין לו פסוק משלו, אלא הוא כנגד כל הצירופים יחד. חודש אדר שני מאחד את כל השנה יחד עם השנה השמשית. יש בו תכונה של כלליות.
(הרב אורי שרקי, מאמר "ראש חודש"/ל' בשבט תשס"ג)
ד.לכאורה יש סתירה בין אופיו של החודש לבין צירוף ההי"ו:
שאלה:מאת משה
שלום וברכה לכבוד הרב. השם ישלח לכם רפואה שלמה ובריאות איתנה.
כתוב שחודש אדר הוא חודש של מזל וישועות לעם ישראל, אך הצירוף של החודש שיוצא מהפסוק "עירה ולשרקה בני אתונו" הוא ההי"ו, והרי ידוע שכאשר האות ה' קודמת לאות י' זה רומז על התגברות הדינים. האם זה לא סותר? אשמח לתשובתכם.
בעזה"י יום א' לסדר תרומה כ"ה שבט ה'תשע"ד
שלום וברכה אל משה נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
מובא (תיקוני זוהר ט:) שהצירוף שיוצא בחודש אדר הוא ההי"ו, ומרומז בפסוק (בראשית מ"ט) עירה' ולשרקה' בני' אתונו', וידוע שחודש אדר הוא חודש השמחה, כמאמרם ז"ל (תענית כ"ט.) משנכנס אדר מרבין בשמחה, וכתיב (ירמיה ל"א כ"א) "נקבה תסובב גבר", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (מדרש תהילים מזמור ע"ג) לעתיד לבוא הנקבה תסובב אחר הזכר, שנאמר (ירמיה ל"א כ"א) "נקבה תסובב גבר", כך לפי שבעולם הזה הקדוש ברוך הוא מחזר על ישראל שיעשו תשובה, אבל לעתיד לבוא ישראל מחזרין אחר הקדוש ברוך הוא שיעשה רצונם, שנאמר (שם) "נקבה תסובב גבר"; היינו בעת הגאולה תהיה אתערותא דלתתא, שעם ישראל ירצו מעצמם לחזור בתשובה אליו יתברך, ועם ישראל נקראים אשה לגבי הקדוש ברוך הוא שנקרא איש, וזה מה שדרשו חכמינו הקדושים (ברכות נ"ז.) הרואה שורקה (מין גפן מאוד משובחת שענביה אדומים) בחלום יצפה למשיח, שנאמר (בראשית מ"ט) "אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו", ופסוק זה נאמר כברכה ליהודה שממנו בא המשיח.
ובזה מובן למה בחודש אדר דייקא אז הנקבה קודמת לזכרים, שזה סוד ה' ה', ואחר כך י' ו', שאז יש אתערותא דלתתא, כמאמרם ז"ל (שבת פ"ח.) קימו וקבלו היהודים – קיימו מה שקיבלו כבר, שקבלת התורה היתה מחדש מאהבה שעם ישראל רצו לקבל את התורה, ולא הוצרכו לכפות עליהם, עיין שם. ולכן מרומז גם שורקה שהוא מין גפן משובחת מאד, ולכן באדר, היינו בפורים עיקר המצוה לשתות יין, ולהכניע בזה את המן עמלק, שעל ידי זה תהיה הגאולה.
הקדוש ברוך הוא יזכינו לראות במו עינינו באתערותא דלתתא איך שכל עם ישראל יחזרו אליו יתברך, ויהיה סוד נקבה תסובב גבר, שזה קודם ה' ה', שזה מרמז על הנקבה, ואחר כך י' ו', שזה מרמז על הזכר, ודו"ק
(מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל הרב שלמה שיק)
3.חודש אדר ושבט נפתלי :
א.ע"פ סדר הדגלים:
האר"י הק' ז"ל חשב י"ב חדשים לי"ב השבטים כסדר הדגלים, ונמצא אדר לנפתלי, וזה שאמר בספר יצירה המליך אות ק' בשחוק, דבנפתלי כתוב נפתלי שבע רצון... (פרי צדיק ' צדוק הכהן מלובלין, חודש אדר ב, י)
י"ב חושי הנפש - רשימה מלאה
חֹדש | חוש | שבט | חֹדש | חוש | שבט | חֹדש | חוש | שבט |
ניסן | דבור | יהודה | אב | שמיעה | שמעון | כסלו | שינה | בנימין |
אלול | מעשה | גד | טבת | כעס | דן | |||
סיון | הילוך | זבולון | תשרי | מישוש | אפרים | שבט | אכילה | אשר |
תמוז | ראיה | ראובן | חשון | ריח | מנשה | אדר | שחוק | נפתלי |
"משנכנס אדר מרבים בשמחה", ואם כן מה יותר מתאים מאשר שחוש הנפש של חודש אדר – החוש השנים-עשר במספר, האחרון בסדרה! – יהיה חוש השחוק.
חוש שחוק נשמע כמו חוש הומור, אך לא מדובר בדיוק באותו דבר. חוש השחוק אינו מבטא רק את היכולת להבין ולספר בדיחות, אלא גם, ובעיקר, את היכולת להרגיש מאיזה מקום בנפש יש לצחוק. לעתים קרובות הצחוק נובע מחלקים מאוד מגושמים ונמוכים בנפש, ואז הוא לא מצחיק כלל אלא להפך, מעיד על האמת העצובה שאנו שקועים בעולם דימויים גס ודל. אך מצד שני, צחוק יכול לבקוע גם מהרבדים הגבוהים של נפשנו. במקרים אלו הוא מבטא את אחת ממעלותיו הגדולות ביותר של האדם, קרי – יכולתו להחליף נקודות מבט, עד כדי הסתכלות על העולם מבחוץ כביכול, כאילו בפעם הראשונה.
אכן, לפי הקבלה המקום הנעלה והפנימי ביותר בנפש מכונה "שעשועים עצמיים", וכולו משחק ושחוק. הוא מבטא את החלק האלוקי ביותר בנשמה, ממנו היא משקיפה על המציאות ממעוף הציפור, וכמו ה' בעצמו, עליו נאמר "יושב בשמים ישחק" (תהלים ב, ד), צופה במתרחש בעולם בשלווה ושעשוע. אפשר לומר שכל הצחוקים, גם הנמוכים, יונקים בשורשם ממישור זה. שכן, כל צחוק כרוך בחוויה מסוימת של גאולה – של התפרקות ממתח וחרדה, ועליה לנקודת מבט הרואה את הדברים בהקשר רחב וחיובי יותר (כאן ניכר גם הקשר בין חוש השחוק לבין שבטו, נפתלי, ששמו קשור ישירות בהתפרקות ממצוקה: "נפתולי א-להים נפתלתי עם אחֹתי – גם יכֹלתי", בראשית ל, ח).
את הפער בין הצחוק הנמוך לגבוה אפשר לתלות בחוש הנגדי של חוש השחוק – חוש המעשה (של חודש אלול, החודש ש'מול' אדר במעגל השנה). חוש המעשה הוא חוש התיקון והתשובה, החוש הקורא לנו להתקדם ולהשתפר בכל דרכינו. השחוק הפועל במנותק מחוש זה הוא המושך אותנו לכיוונים נמוכים וחיצוניים, וכן להפך: השחוק הפועל עמו יחדיו הוא הגבוה והרוחני באמת. שחוק זה אף משלים את חוש המעשה ומעצים אותו – הופך את עבודת התיקון, הנוטה מטבעה לרצינות-יתר, להיות באופן של "עבדו את ה' בשמחה" (תהלים ק, ב).
(אתר גל עיני מאמר אדר: חוש השחוק/ הרב גינזבורג)
4. חודש אדר כנגד יוסף ולכן נחלק ל-2 אפרים ומנשה
א. חודש העיבור ויוסף הוא השבט שנחלק ל-2:
...ובספר קדושת לוי חשב חודש אדר כנגד יוסף, ועל כן מתחלק בשנת העיבור לב', כמו יוסף שמתחלק לפעמים למנשה ואפרים... (פרי צדיק ' צדוק הכהן מלובלין, חודש אדר ב, י)
ב.חודש הקדושה ולכ מכוון כנגד יוסף ובו נולד משה:
וזהו קדושת חודש אדר שהוא נגד זרעא דיוסף שומרי הברית שגדר עצמו מערוה, ושם אתה מוצא קדושה, על כן נברא באות הק', ואין עמלק נופל אלא בידם, כי כל טענתו הוא נגד קדושה זו, דעל כן איתא ויזנב וגו' כידוע. ועל כן בו נולד משה רע"ה שהוא שורש הקדושה דבני ישראל עד שפירש לגמרי מן האשה, ובו מת, כי עדיין אין התגלות הקודש דבני ישראל גלוי לכל בפועל גמור והאמת היא נעלמת. וזהו גם כן מצד אותו חודש מצד הדמיון שבו דבכל דבר אמת יש דמיון כנגדו, זה לעומת זה, וגם בקדושה וגדר ערוה יש קדושים באמת, וזהו אצל כלל בני ישראל... ויש שכפי דמיון העולם הזה נראה מוגדר וקודש, וזה יש גם באומות העולם... ובאמת הוא דמיון כוזב... (חלק ה רסיסי לילה/ר' צדוק הכהן מלובלין, עמוד קעח)
ג.מזלו דגים ויוסף נמשל לדגים:
וזהו סוד עיבור שישראל מחשבים י"ב חדשי הלבנה נגד י"ב שבטים ועוד חדש עיבור נגד שבטו של יוסף שנחלק לב' שבטים והם ב' אדרים שמזלו דגים כברכתו של יוסף ידגו לרוב וגו'. ולזה. אמרו שאין זרעו של עשו נמסר רק ביד זרעו של יוסף שנאמר והיה בית עשו וגו' והוא לפי שבקניית הבכורה ונטילת הברכה נתן ליעקב להיות מושל באחיו עשו וכל זה נתן יעקב ליוסף שנאמר ואני נתתי לך שכם אחד
(מהרש"א על סנהדרין דף יב/א )
ד.חודש מזלם של ישראל וזהו דג בהיפוך- גד ויש בחודש היפוך מצרה( מנשה) לשמחה(אפרים):
וחודש אדר הוא נגד יוסף וממנו יצאו ב' שבטים אפרים ומנשה לכך חודש אדר מעובר. ויש לפעמים שני חדשים אדר ולכן אדר מזל דגים שהוא בחינת יוסף דכתיב (בראשית מח, טז) וידגו לרוב בקרב הארץ. וידוע דזרעו של יוסף נמשל לדג מה דגים שבים מכוסים כך זרעו של יוסף בן פרת יוסף בן פרת עלי עין (שם מט, כב) ודג בצירוף אתוון בהיפך הוא גד הוא מלשון מז"ל על דרך גד גדי וסנוק לא (שבת סז ע"ב) דבחודש אדר נתרומם מזל ישראל וכמו ביוסף דהוא ב' שבטים אפרים ומנשה דמנשה רומז על הצרות ישראל על דרך כי נשני אלהים (בראשית מא, נב) ואפרים רומז על הטובות על דרך כי הפרני אלהים, כך בחודש אדר דהוא נגד יוסף היה תחלה בחודש הזה צרה גדולה אשר גזר המלך והמן דהוא מבחינת מנשה, אבל אחר כך נהפך הכל מיגון לשמחה מאפילה לאור גדול מבחינת אפרים. ולזה מרמז הצירוף דג דהדל"ת קודם לגימ"ל דדל"ת מורה על ישראל כשהם בצרה חס ושלום שהם בבחינת דל"ת אבל ג' דהוא בחינת עושר על דרך דאמרו חכמינו ז"ל (שבת קד.) ג"ד גמול דלים מתחלה היה התגברות הד' ואחר כך בא ממשלת הג' ונתהפך הכל מצרה לרצה ולהיהודים היתה אורה ושמחה. לכך הצירוף ד"ג אף שבהיפך אתוון הוא ג"ד גומל דלים דבאמת אצל ישראל השם יתברך אף שמכה אותם בורא להם רפואות תחילה לכך אצל אחשורוש הקדים השם יתברך רפואה אסתר ומרדכי כמו שיתבאר במגילה לכך גם הצירוף של ג"ד ניחא דהרפואה הוא קודם למכה לכך הגמ"ל הוא קודם לדל"ת:
(ספר קדושת לוי - פרשת תצוה )
ה.משיח בן יוסף(אדר) ולכן יהושע התחיל מלכותו באדר ומשיח בן דוד(ניסן):
טו) ליל שבת קודש מקץ. דכל גדולת ומלוכת יוסף באדר כי הוא חודשו כידוע דעל כן פעמים שני אדרי"ן כמו יוסף פעמים שני שבטים ויהושע בן נון מלך הראשון מזרעא דיוסף מלך באדר [כי ז' באדר מת משה רבינו ע"ה ואז מלך אחריו יהושע] אבל דוד מזרעא דיהודה מלך בניסן שהוא נגד שבט יהודה. ובריש ראש השנה (ב' ע"ב) ילפינן דלמלכים מונין מניסן ממלכות שלמה וכן כל נצחונותיו במלחמותיו בניסן כמו שכתוב (דברי הימים - א ב', א') לתשובת השנה לעת צאת המלכים עיין שם ברש"י שמצוי בשדה והוא חודש האביב. וכן יהיה לעתיד משיח בן יוסף באדר ומשיח בן דוד בניסן [דבו עתידין ליגאל גאולה השלימה ובאדר הוא מחיית עמלק הקודמת לשלימות השם והכסא המתגלה בגאולה השלימה שאינו נופל אלא ביד זרעא דיוסף שהוא הלהבה לשרוף את בית עשו. ומשיח בן יוסף הוא יהיה הנלחם עם עמלק וזהו הזמן באדר ואחר מחייתו יזכה לשם שלם שהוא דרגא דיהודה דנקרא כולו על שמו של הקב"ה מה שאין כן ביוסף רק שלוש אותיות וכמו שאמרו בסוטה (י' ע"ב) וזהו כל זמן שעדיין אין השם שלם]:
(קונטרס דברי חלומות/ רבי צדוק הכהן מלובלין - אות טו )
5.חודש אדר כנגד שבט בנימין:
א.ע"פ סדר הלידה הוא הבן האחרון:
וכפי סדר לידת השבטים מיוחס חודש זה לבנימין צדיק דלתתא, שהוא אהבה והשתוקקות עצומה לאביו שבשמים
(שם משמואל תרומה תרעג)
ב.ע"פ מעשי מרדכי ואסתר במעשה פורים הם מתקנים את שאול וכולם משבט בנימין:
התיקון של פורים, של חדש אדר, שייך לבנימין. אם מכוונים את יב השבטים כנגד החדשים לפי סדר הלידה, שבט בנימין, השבט האחרון, מכוון כנגד חדש אדר, החדש האחרון )מניסן, ”ראש חדשים” . התיקון מתחיל מתיקון פילגש בגבעה, שהוא תיקון הברית, כמובן, וממשיך בתיקון שאול, שחמל על אגג מלך עמלק. התיקון הוא על ידי העקשנות של מרדכי — ”לא יכרע ולא ישתחוה”טמ, ”לא קם נ — וגם על ידי הציות של מרדכי לאסתר ולא זע” המלכהאנ )תיקון הפילגשים, כנ”ל(, בבחינת ”כל אשר תאמר אליך שרה ]תיקון פילגש בגבעה[ שמע בקֹלה”בנ )וכשם שמרדכי מציית לאסתר כך גם אחשורוש עושה את דבריה, ולהבדיל גם החכמים ממלאים את בקשתה לקביעת ימי הפורים לדורות ועד ש”קיימו למעלה מה שקבלו למטה” — הכל סוד העלאת מעמד האשה מפילגש למלכה, כנ”ל.
(נפלאות /הרב גינזבורג ויקרא זכור תשפ"ב)
חלק ג: מקצת אירועים בחודש אדר מלבד פורים:
1.ג באדר- השלמת בית המקדש השני:
וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי (נביאה) נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַּר עִדּוֹא וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָס:וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא
(עזרא ו, יד-טו)
[תרגום: וזקני הַיהודִים בונים וּמַצְלִיחִים, בְּנְבוּאֶת חגי הנביא וזכריה בן עידוא, וַיבְנוּ וַיִתְקָנוּ בְּמצְוַת אלהי ישראל, וּבְמִצות כורש ודריוש ואַרְתַחְששְתְא מֶלֶך פרס.וישלם הבית הזה עד יום שלשה לְחדש אַדֶר, אֶשָר היא שנת שש לְמַלְכוּת דְרְיוֶש הַמֶּלֶך]ושבי יהודיא. וזקני היהודים היו בונין ומצליחין במלאכתן כנבואת חגי וזכריה ובנו ויסדו את הבנין מן צווי של אלהי ישראל ומרשות כורש מלך פרס הראשון אשר הוחל יסוד הבנין בימיו ומרשות דריוש זה מלך פרס וארתחששתא. הוא דריוש ונקרא ארתחששתא ע''ש המדינה והמלכות כי כל מלכי פרס היו נקראים כך כאשר כל מלכי מצרים נקראים פרעה : (רש"י,שם)
2.כה-כז אדר- יהויכין- נפילתו היא הסימן המקדים לנפילת ירושלים וחורבן המקדש בידי בבל והסימן הראשון לתקוותם של גולי בבל:
א.יהויכין שולט בירושלים 3 חודשים עד שמלך בבל צר עליו, הוא נכנע בפניו ומוגלה לבבל:
בְּיָמָיו עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ: {ב} וַיְשַׁלַּח יְ-ה-וָ-ה בּוֹ אֶת גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ כִּדְבַר יְ-ה-וָ-ה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים: {ג} אַךְ עַל פִּי יְ-ה-וָ-ה הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה: {ד} וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה יְ-ה-וָ-ה לִסְלֹחַ: {ה} וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: {ו} וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו: {ז} וְלֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת כֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם: (פ) {ח} בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם: {ט} וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו: {י} בָּעֵת הַהִיא (עלה) עָלוּ עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר: {יא} וַיָּבֹא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר וַעֲבָדָיו צָרִים עָלֶיהָ: {יב} וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ: {יג} וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית יְ-ה-וָ-ה וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל יְ-ה-וָ-ה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה: {יד} וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל (עשרה) עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ: {טו} וַיֶּגֶל אֶת יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה וְאֶת אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת סָרִיסָיו וְאֵת (אולי) אֵילֵי הָאָרֶץ הוֹלִיךְ גּוֹלָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה: {טז} וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה: {יז} וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ: (פ) {יח} בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ (חמיטל) חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה: {יט} וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים: {כ} כִּי עַל אַף יְ-ה-וָ-ה הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל: (ס)
(מלכים ב פרק כד)
ב.תקוות העם- נבואת ירמיהו לשיבת ציון במלאת 70 שנה:
כִּי כֹה אָמַר יְ-ה-וָ-ה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
(ירמיה כט,י)
ג.אחשוורש מנה 70 שנה מגלות יהויכין ולכן עשה משתה עם כלי המקדש כי שמח שלא נתקיימה נבואת ירמיהו:
בימים ההם כשבת המלך וכתיב בתריה בשנת שלש למלכו אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא מאי היא דכתיב {ירמיה כט-י} כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וכתיב {דניאל ט-ב} למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך ותרתי דידיה הא שבעים אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו ונבוכדנצר מנלן דארבעין וחמש שנין מלך דאמר מר גלו בשבע גלו בשמונה גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה גלו בשבע לכיבוש יהויקים גלות יהויכין שהיא שמונה לנבוכדנצר גלו בשמונה עשרה לכיבוש יהויקים גלות צדקיהו שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה שניה כיבש יהויקים וכתיב {ירמיה נב-לא} ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרודך מלך בבל [בשנת מלכותו] את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא אותו מבית הכלא תמני ותלתין ושבע הרי ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרין ותלת דאויל מרודך גמרא ותרתי דידיה הא שבעין אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו היינו דקאמר ליה דניאל {דניאל ה-כג} ועל מרי שמיא התרוממת ולמאניא די בייתיה היתיו קדמך וכתיב {דניאל ה-ל} ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא [כשדאי] וכתיב {דניאל ו-א} ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין אמר איהו מיטעא טעי אנא חשיבנא ולא טעינא מי כתיב למלכות בבל לבבל כתיב מאי לבבל לגלות בבל כמה בצירן תמני חשיב ועייל חילופייהו חדא דבלשצר וחמש דדריוש וכורש ותרתי דידיה הא שבעין כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי והא שפיר חשיב איהו נמי מיטעא טעי דאיבעי ליה למימני מחרבות ירושלים
(מגילה דף יא, ע"ב)
ד.70 שנה יכלו להיות מחושבים גם מתחילת שלטון בבל(חשבונו של בלשצר) או מגלות יהויקים ( חשבונו של דניאל והצהרת כורש) או מגלות יכניה(חשבונו של אחשוורוש) - אם רק היתה לעם ישראל זכות לכך!:
דלפי חשבונו מטו שבעים ולא אפרוק על כן עשה הסעודה כמו שאמרו במגילה (י"ט.), ואף דחשב וטעה היינו כפי מה שהיה האמת בפועל אחר כך, אבל אלמלי זכו ישראל היה אפשר שפיר לחשוב חשבון השבעים שנה כחשבונו ושיהיה הגאולה אז, וכמו בנבואת דניאל בקץ העתיד דנכתב סתום כדי שיהיה תלוי בזכות ישראל שבאיזה דור שיזכו אז יוכלו לפרש חשבון דניאל על אותו זמן, וכל דברי נבואה הם מתפרשים בכמה פירושים והכל אמת, ויש מקום לכל הפירושים אפילו ההפכים, וכך שם כל פירוש יש לו מקום אילו זכה אותו דור, וכן בקץ בבל אף שנקצב שבעים שנה ואין לפחות, מכל מקום בפירוש חשבון השבעים שנה היה תלוי בזכותם:
(ספר מחשבות חרוץ - אות יז )
ה.יהויכין מוזכר בתנ"ך 20 פעמים! בשמות: יהויכין, יכניה, יכניהו, כניהו ומרדכי היהודי מוצג לראשונה בהקשר של גלות יהויכין:
1. וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו. (מלכים ב כ״ד:ו׳ / מקראות גדולות) (en)
ו. כה-כז אדר- יום שחרור יהויכין מבית הכלא ותחילת התקווה של גולי בבל:
וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית (הכליא) הַכְּלוּא: וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מִמַּעַל לְכִסֵּא (מלכים) הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל: וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּו: וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּיו
(ירמיה נב, לא-לד)
וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא: {כח} וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל: {כט} וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו: {ל} וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו:
(מלכים ב כה, כז-ל)
ז.זרובבל- נכדו (או נינו)של יהויכין-הוא אשר יוביל את הגולים חזרה לא"י ולבניית המקדש השני:
וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ: {יח} וּמַלְכִּירָם וּפְדָיָה וְשֶׁנְאַצַּר יְקַמְיָה הוֹשָׁמָע וּנְדַבְיָה: {יט} וּבְנֵי פְדָיָה זְרֻבָּבֶל וְשִׁמְעִי וּבֶן זְרֻבָּבֶל מְשֻׁלָּם וַחֲנַנְיָה וּשְׁלֹמִית אֲחוֹתָם:(דברי הימים ג, יז-יט)
אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַ͏ִם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ. (ז) הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפֶּרֶת בִּגְוַי נְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל.
(נחמיה ז,ו-ז)
בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר י״י בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר. (ב) כֹּה אָמַר י״י צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית י״י לְהִבָּנוֹת. (ג) וַיְהִי דְּבַר י״י בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר. (ד) הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב...
וַיָּעַר י״י אֶת רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶת רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת רוּחַ כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית י״י צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם. (טו) בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ.
(חגי פרק א)
3.כנוס ה"סנהדרין" בימי נפוליאון:
א.נפוליאון מכיר בכח הרבנים היהודים ומכנס "סנהדרין":
א באדר א התקס"ז 9 בפברואר 1807
ביוזמתו של נפוליאון התכנסה בפריז סנהדרין בת 71 רבנים מרחבי צרפת ומהשטחים שכבשה בספרד בהולנד ובאיטליה. נפוליאון מינה את עצמו לשליט יחיד אך המשיך את מדיניותה החילונית של המהפכה הצרפתית ואת עקרון השוויון בפני החוק. הוא הכיר בקתוליות כדת המדינה, אך מינה את בעלי התפקידים בכנסייה ובכך למעשה הכפיף אותם לשלטון. מבחינתו של נפוליאון כינוס הסנהדרין נועד להפקיע את הטיפול בענייניהם של היהודים מהקהילות ולהעביר אותם לידי המדינה. אחת השאלות שהפנה לחברי הסנהדרין הייתה בעניין גירושין ביהדות, שכן לפי הדת הקתולית שהפכה לדת המדינה הם אסורים. אספת החכמים הזו הייתה הכינוס הרבני הראשון שבו דנו בסוגיית ההשתלבות של יהודים בעולם המודרני.
(מגזין סגולה, פברואר 2022)
ב.הדעות על המהלך של נפוליאון היו חלוקות:
דמותו של נפוליאון בונפרטה ריתקה את הדמיון היהודי במאתיים השנים האחרונות. הפולקלור ייחס לו הערכה ואהדה ליהודים, ובבית הכנסת ‘החורבה’ בירושלים אף נתלתה בחגים ובאירועים מיוחדים פרוכת שנתפרה, כך נטען, ממעילו של נפוליאון. באירופה התפרסמו בראשית המאה ה־19 שמועות על הבטחתו של נפוליאון להקים מדינה עצמאית ליהודים, “יורשיה החוקיים של פלשתינה”. על פי הסיפור החסידי נפוליאון התייחד עם המגיד מקוז’ניץ — כשהוא מחופש לאדם פשוט — וזה חזה את מפלתו.
ואכן, נפוליאון לא היה אדיש כלפי היהודים. נקודת השיא ביחסיו עם יהודי דורו הייתה כינוסה של הסנהדרין — אספה בת 71 משתתפים וביניהם גדולי הרבנים בצרפת ובשטחים שכבש — בראש חודש אדר תקס”ז (9.2.1807), ופרסומן של תקנות הסנהדרין שנה אחר כך. כינוס זה, כמו גם יחסו של נפוליאון ליהודים בכלל, נותרו שנויים במחלוקת. היו מי שראו בהם ביטוי לשוויון הזכויות שהוענק ליהודים ולתפיסתם כחלק אינטגרלי מהמדינה המודרנית; ומנגד היו שראו בהם ניסיון להכפיף את ההלכה ואת הרבנים לחוקיה של המדינה הנפוליאונית, ואפילו ניצן ראשון לתנועה הרפורמית.
(מאמר "הסנהדרין של נפוליאון"/מגזין סגולה)4.יא באדר- יום נפילת תל חי ויוסף טרומפלדור:
יום י"א באדר מכונה "יום תל חי", ובו מתקיים מדי שנה ברחבת האריה השואג טקס זיכרון ממלכתי לזכר מגיני תל חי.
(אליבא דויקיפדיה)
חלק ד: אלול ואדר חודשים תאומים
0.הקדמה: זוגות זוגות בחודשי השנה
לכאורה נראה שכל חודש יש לו בן זוג בחודשי השנה.
תשרי וניסן הם התחלות כידוע ממחלוקת רבי אליעזר ור' יהושע .
אייר וחשוון מימוש השפע מהשמים( בקשה על הגשמים לעומת ירידת המן),
כסלו וסיוון הם חודשי התורה (בחנוכה ביקשו לבטל את התורה ובסיוון ירדה התורה לארץ),
טבת ותמוז קשורים בשני מעגלי תחילת החורבן( תחילת המצור מול פריצת החומות),
שבט ואב הם 2 נקודות קיצון בהתעוררות עולם הטבע(טו בשבט התחדשות הטבע וחג האילנות וטו באב הזמן בו השמש בשיאה ולכן פסקו מלהביא עצים למערכה)
ואדר ואלול - 2 חודשים הקשורים בחיפוש , תחפושות, גילוי והסתרה כאמור להלן (ענ"ד)
1. שני החודשים שנטל יעקב מעשיו
מובא בזוהר הקדוש שיעקב ועשו חלקו ביניהם את שנים עשר חדשי השנה. יעקב לקח את החודשים תשרי, חשוון, כסלו, ניסן, אייר וסיון, ועשיו לקח את החודשים טבת, שבט, אדר, תמוז, אב ואלול. לאחר מכן החכים יעקב ולקח מחלקו של עשו ב' חדשים, חודש אדר שנהפך מיגון לשמחה, וחודש אלול שנהפך לחודש הרחמים, שעל זה זעק עשו 'ויעקבני זה פעמיים' כי יעקב לקח ממנו שני חדשים.
(ע"פ 'מעשה רוקח' דף מה:)
2.שני החודשים העוקבים ומקדימים את ראשי השנה:
3.אלול ואדר- 2 ירחי כלה:
בתור הזהב של פריחת הישיבות ומרכזי התורה בבבל, היה אלול אחד משני ירחי הכלה, בהם היו תלמידי החכמים מתכנסים, כדי לשמוע הלכות יום טוב. באדר היו לומדים את הלכות פסח, ובאלול היו מתכוננים לימים נוראים ולחג הסוכות.
(אליבא דויקידפיה ערך אלול)
4.באלול נשלמה הרמת החומה והקדמת השערים של בית שני ובאדר נשלמה הקמת בית המקדש כולו:
בְּשִׁבְעָה בְּאֶלוּל יוֹם חַנוּכַּת שׁוּר יְרוּשָׁלֵם דִלָא לְמִסְפָּד:
(מגילת תענית , אלול)
וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם(נחמיה ו,טו)
בעשרים וחמשה. ימים לחדש אלול בשנת כ' לדריוש המלך שבשנת עשרים לדריוש עלה נחמיה מבבל ובאותה שנה בנה חרבות ירושלים(רש"י,שם)
4 .שני חודשי העיבור:
אצל הגויים- חודש אלול הוא החודש האחרון ולכן היו מעברים אותו:
כה אמר המלך חמורבי,השנה איננה במקומה,עליכם להוסיף אלול שני (נמצא על חרס מתוך כתבי חוקי חמורבי)
ביהדות: חודש אדר הוא החודש האחרון ולכן אותו מעברים:
קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי, אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִלָּה {כ} וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים{כא}:(מגילה א,ד)
5.רמז אלול - במהותו של חודש אדר:
אחד הענינים העיקריים דחודש זה, המרומז בראשי תיבות הידועים דחודש אלול, שא' מהם הוא "איש לרעהו ומתנות לאביונים" [אסתר ט, כב. ספר ערוגת הבושם, אליה רבה (ר"ס תקפ"א) בשם ספר אמרכל] – רמז לענין הצדקה.
('תורת מנחם' תשמ"ט ח"ד עמ' 209)
6.הספק(גימטריית עמלק) הופך לאמון:
מנהג יפה לומר אחר תפלת שחרית מראש חודש אלול עד הושענא רבא מזמור ''לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא'' וכמו שדרשו ''אורי'' בראש השנה, ''וישעי'' ביום הכפורים, כי יצפנני ''בסכה'' רמז לסוכה. [קיצור ש''ע סי' קכח. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד כד]
לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְ-ה-וָ-ה בְּאֶרֶץ חַיִּים: קַוֵּה אֶל יְ-ה-וָ-ה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְ-ה-וָ-ה (מזמור לדוד ה' אורי וישעי, תהילים כז, יג-יד)
בחודש אלול נפתח פתח חדש לאמון. הספקות מתחלפים בתחושת ודאות שיש סיכוי והפעם נצליח,הלולא הספקני הופך לאלול שנות כח ושמחה לחיות ולהשתנות כאן בארץ החיים((פניך אבקש,ע"מ 21, הרב אייל ורד)
7.ממגילת אסתר נלמד מעמדו של א באלול:
הגאון מווילנא, בביאורו למגילת אסתר, כותב דברים נוראים בנוגע ליום ראש חודש אלול. על הפסוק: "בשנת שלוש... עשה משתה... שמונים ומאה יום", מבאר הגאון כי השנה היא בת 365 ימים ורבע יום, וכיוון שמקצת היום ככולו, נמצא שהשנה נחשבת כ-366 ימים. הגר"א ממשיך ומסביר כי בשמים דנים את האדם רק על מחצה מהם, כלומר על הימים ולא על הלילות )מקור הדברים במסכת שבת פ"ט(. נמצא שכביכול רק 183 ימים הם בידו של היצר הרע, וכנגד הימים האלה היתה סעודתו של אחשוורוש )המשול ליצר הרע( 180 יום. ומה בנוגע לשלושת הימים החסרים? אלו שלושה ימים שלא שולט בהם יצר הרע. וכה דברי הגר"א:
"וג' הימים הנותרים שלא ערך בהם סעודתו הם ראש חודש אלול וראש השנה ויום הכיפורים, שהם ימי צער ליצר הרע" (מתוך עלון הידברות ראה תשע"ט)
8.שני חודשים של התחפשות:
בפורים מותר להתחפש לדמויות רבות אך גם באלול מותר לנו להתחפש אנחנו מתחפשים לצדיקים...לקום לסליחות,להרבות בצדקה..להרבות תהלים ...אלול הוא פנימיות חודש אדר ומותר להתחפש. ואם נתחפש מספיק טוב אז גם כשמרכבה המפוארת שבנינו תחזור להיות דלעת תיוותר בתוכה מתנה אחת או שתיים לאביונים אלו שמתאווים ואין להם. מתנה שנשארה מהתקופה שבה התאמצנו להיות צדיקים ובסופה יצאנו קצת יותר כאלה(הרב אייל ורד,רמזי אלול,ע"מ 43-45)
9. אדר תשובה מאהבה, אלול תשובה מיראה:
באחד באדר משמיעין על השקלים, למה באדר, ויראה שהוא זמן תשובה כמו אלול סוף השנה, כי גם בניסן ראש השנה ובאדר תשובה מאהבה, לכך מרבין בשמחה שנתעורר רצון ונדיבות בכל איש מישראל, שזה ענין השקלים לעורר נדיבות ישראל, כי בודאי אין רצון ה' במחצית השקל, רק בהתעוררות רצון פנימי שבין ישראל לאביהם שבשמים, כי יש בכל איש ישראל נקודה פנימית בלתי לה' לבדו... וכן בכל שנה כתוב במדרש, כשקורין פרשת שקלים וכו', ובאדם מתעורר רצון פנימי למסור הכל להשי"ת רק על ידי שאין לנו בית המקדש בעונותינו הרבים, ממילא נתעורר אהבת ה' לישראל ויכולין לשוב בתשובה מתוך שמחה. וניסן ראש השנה לחדשים הוא בחינת התחדשות שבא על ידי שמחה ואהבה להשי"ת. (שפת אמת, שקלים תרל"א)
.וכן התעוררות השקלים באדר שהוא כמו אלול שנתקן לתשובה מאימת הדין, כן אדר מתוך האהבה שימי ניסן ממשמשין ובאין, שהוא התחדשות שניתן לבני ישראל שבחר השי"ת בנו להיות עמו וחלקו... (שם תרמ"א)
10 דרכי ההתעוררות - ההשמעה על השקלים כנגד תקיעת השופר:
והגדנו על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דאדר קודם ניסן הוא כענין אלול קודם ראש השנה. והיינו דהנה בראש השנה ישראל מעוררין באתערותא דלתתא בשופר וצלותין ובעותין אתערותא דלעילא. אך ידוע בדברי האריז"ל דלכל אתערותא דלתתא באה מקודם אתערותא דלעילא... ובדוגמא זו הוא אדר קודם ניסן, דניסן הוא זמן שישראל עושין אתערותא דלתתא בעבודתם, וכמו שכתוב ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, בפסח מצה ומרור והשבתת שאור... אך כמו באלול באה אתערותא דלעילא לעורר את הלבבות להכין עצמן לתשרי, כן נמי באדר באה אתערותא דלעילא, וקול דודי דופק על מיתרי לב ישראל לעורר ישנים ולהקיץ נרדמים. וכמו שבאלול תקנו כלים להארה בתקיעת שופר של אלול, כן נמי תקנו באדר ההשמעה על השקלים, והוא בגוונא חדא, אלא ששם משמיעין בכלי הוא השופר, וכאן משמיעין בפה... (שם משמאל שמות משפטים תרע"ח)
סיום: חודש ההיפוך דג- גד
חודש אדר הוא חודש שמבטא סיום והתחלה חדשה, וממילא הוא מבטא את ההיפוך, הן במזג האוויר והן בגורלו של עם ישראל, חודש של מהפך ושינוי גזרה וביטול מציאות קשה.שלא כמו אלול שהוא סוף השנה לפי בריאת העולם הרי אדר הוא סוף השנה של עם ישראל ולכן יש בו מימד של מהפך והתחדשות לטובה
(ענ"ד)
בשולי הדברים:פורים אלטנרטיביים
קהילות רבות בעולם היהודי נהגו לציין מהפך שעברה אותה קהילה או משפחה וניצלה ממוות לחיים כיום משתה ושמחה, ימים אלה נקראים "פורים שני". לעיתים נקרא הפורים על שם האירוע ממנו ניצלו או על שם התאריך בו ארע הנס. יש וההצלה הייתה מעלילה או רצון לפגוע בקהילות שלמות ויש ההצלות היו מפגעי הטבע. יום ההצלה לעיתים צוין כיום סליחות וברוב המקרים כיום חג ושמחה ומגילות חוברו לזכר המאורע.
לקראת חג הפורים נסקור סוגים שונים של ימי הפורים שנהגו לציין בקהילות שונות. חלק נציין היום את החלק השני נציין מחר.
פורים מועד קטן או אבן אלחסן, ב' בחשוון בעקבות הלשנה של הקצב היהודי לשלטונות כי יהודי שיראז שבפרס קללו את האסלאם נאלצו יהודי שיראז להתאסלם. לפני מותו הודה הקצב כי העליל על אחיו והיהודים הורשו לחזור לדתם. אותו היום ב' חשוון קבעו לפורים אבן אלחסן וליום משתה ושמחה.
פורים נרבונה צרפת – כ' באדר ד'תתקצ"ו, (1236) אנשי נרבונה התנפלו על שכונת היהודים בעקבות עלילת דם, אך מושל העיר הציל אותם.
פורים קסטיליה – כ"א באדר ה'צ"ט (1339) יהודי קסטילה ניצלים מגזרת חרם וגירוש בעקבות עלילתו של אחד השרים
פורים סרגוסה
י"ז/י"ח בשבט – יהודי סרגוסה ניצלו לאחר שיהודי מומר הלשין למלך שהיהודים יוצאים לקראתו בנרתיקי ספרי התורה ללא הספרים. לרגל המאורע חיברו מגילה מיוחדת.
״ויהי בימי סראגוסנוס מלך אדיר וחזק״, פותחת המגילה, המספרת על הקהילות היהודיות שנהגו לכבד את המלך בהוצאת שלושים ושישה ספרי תורה בטקס רב רושם. ברבות הימים החלו להוציא את מעילי הספרים ללא הגוויל שבתוכו. אולם בשנת שתים-עשרה למלכותו של סראגוסנוס ״נשתמד איש רב ומדון רשע ובליעל״, אשר רכש לו מעמד בבית המלך. לאחר הטקס הקבוע הוציא המשומד לעז על ההילה באומרו כי ספרי התורה שהיהודים מוציאים לכבודו הם למעשה מעילים ריקים. למשמע הדבר קצף ״המלך מאוד וחמתו בערה בו״ ואיים להשמיד את הקהילות. בלילה ההוא ראו כל שמשי הקהילות חיזיון שעליהם למלא את ספרי התורה הריקים, וכאשר עבר המלך בשוק היהודים למחרת עם פמלייתו וביקש לפתוח את מעילי הספרים – היו כולם מלאים בספרי התורה. המלך בירך את אנשי הקהילות, הקל מעליהם את המס, ואת המלשין ״מרקוש הרשע״ תלו על עץ.
בדומה למגילת אסתר, מגילת סרגוסה מסתיימת בקביעה לדורות: ״על כן קיימו וקיבלו היהודים הנמצאים בעיר שארגושא עליהם ועל זרעם ולא יעבור להיות עשים את יום שבעה עשר לחודש שבט בכל שנה ושנה הם ובניהם ובני בניהם עד עולם ששון ושמחה משתה ויום טוב ומשלוח מנות יש לרעהו ומתנות לאביונים ולאין נכון לו״. ואמנם, קהילות רבות באימפריה העות׳מאנית כגון סלוניקי, יאנינה, איסטנבול ואיזמיר, בקרב יהודי תוניס ואף בירושלים, נהגו עד ראשית המאה העשרים לקיים את המנהג ולקרוא את המגילה ביום ״פורים סראגוסא״ שבי״ז שבט.
פורים קהיר – כ"ו באדר יהודי קהיר ניצלו מגזרת מושל מצרים לשלם כופר רב ואם לא ישלמו יחריב את העיר אחד מעוזריו רצח אותו ויהודי קהיר ניצלו.
פורים הנוצרים, אלג'יר- ד' בחשוון ה'ש"א (1540) כשמלך ספרד תכנן לכבוש את אלג'יר חששו יהודי אלג'יר מקנאות הספרדים, הצי הספרדי הגיע מהים וכשהגיעו לעלות ליבשה התחוללה סופה אדירה וכל הצי והחיילים טבעו בים והיהודים נשמו לרווחה
פורים מרוקו – א' באלול ה'שלח (1578) כשמלך פורטוגל פלש למרוקו חשש יהודי מרוקו ששלטון האנקויזציה יגיע למרוקו. מלך פורטוגל הובס ויהודי מרוקו נשמו לרווחה ומגילה נכתבה לכבוד המאורע, בסידורי הקהילה נקרא המאורע פורים קטן.
פורים כיאוס, די לה סיניורה – ח' באייר באי כיאוס גרה אישה יהודיה שתנור האפיה שלה היה מתחת לתותח שבחצר ביתה, באחת הפעמים שכחה לסגור את התנור ומחום התנור התותח התפוצץ. היוונים שבאותו הזמן מרדו בתורכים חשבו שהגיעה תגבורת לתורכים וברחו מהאי. ויהודי האי קבעו לחג ע"ש הסיניורה.
פורים חברון – י"ד בטבת. התבטלה גזרת מכירת יהודי חברון לעבדים אם לא יתנו לפחה מושל חברון 50,000 לירות.
פורים אנקונה איטליה – כ"א בטבת ה'תנ"א, (1690) – ניצלו מרעידת אדמה גדולה מאד.
פורים שריף-טריפולי– כ"ד בטבת התס"ה (1705) איברהים אשריף מושל תוניס צר על טריפולי והבטיח לתושבים הערבים כי אם יכנע ימסור בידיהם את היהודים ורכושם. מגפה פרצה בצבאו של שריף והוא נאלץ לסגת. יהודי טריפולי כינו פורים זה פורים כד'אבנה.
פורים ליבורנו איטליה – כ"ב בשבט, תק"ב, (1742) – נס ההצלה של קהילת ליבורנו ממספר רעידות אדמה לזכר המאורע הזה קיבלו עליהם יהודי קהילת ליבורנו את יום כ"ב בשבט ליום צום ותענית, ובסיום התענית חגגו את הצלתם בשירה ובזמירות
פורים טבריה– לאחר שסולימן פשה צר על טבריה במשך 83 ימים ובהם הפגיז את העיר ביום ד' כסלו התק"ג (1743) עזב את העיר ויהודי העיר נשמו לרווחה וציינו את היום כפורים טבריה
פורים אוראן (אלג'יריה)- ו' באב תק"צ. יהודי עיר אוראן באלג'יר קבעו פורים לזכר כיבוש העיר על ידי הצרפתים מהמוסלמים ביום זה, אף על פי שחל בשבוע שחל ת"ב.
פורים רודוס – י"ד באדר יהדות רודוס ניצלה מעלילת דם שהעלילו הסוחרים היוונים על הקהילה היהודית שרצחו נער נוצרי. העלילה התבררה כשקר ביום הפורים וקהילת רודוס הוסיפה על חג הפורים את נס ההצלה שלה.
פורים שלג – תוניס כ"ד בטבת, ה'תרנ"א, (1891) שלג גדול גרם נזקים כבדים לתושבים אבל ב"עיר היהודים" לא ירד השלג.
פורים רומא – ב' בשבט גשם החל לרדת רגע לפני שהתפשטה השריפה וכמעט שריפה את בתי היהודים בגטו.
פורים סיינה – ט"ו בסיוון ה'תקנ"ט, (1799) – מהפכנים מצרפת השתלטו על סיינה, איימו לשרוף את כל הגטו. הנסיך הציל את הגטו והחזיר ליהודים את כספם שנבזז בידי המהפכנים. אותו יום נקבע צום בבוקר ופורים לאחר הצהריים.
פורים רומניה – ד' באלול תש"ד (23.8.44) נחרת ביהדות רומניה כיום פורים רומניה לאחר שמחצית מיהדות זו ניצלו "מהפתרון הסופי".
(אתר סרוגים/ יאיר קליין: https://www.srugim.co.il/655796-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a1%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a1%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95-%d7%95%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%a0%d7%99
)
______________________________
ט) ניס"ן בגימטריא ב' פעמים פ"ה. דהנה במצרים מה שהיה בגלות בבחינת נאלמתי דומיה, הנה נפתח הפה בסוד פה סח, והנה מוכן החודש גם לעתיד במהרה בימינו הוא הלילה הזה לי"י שמורים לכל בני ישראל לדורותם, ומה שהוא כעת בגלות אין חזון נפרץ, וכתיב כרחל לפני גוזזיה נאלמה [ישעיה נג ז], הנה בחדש הזה יהיה פתחון הפה ושפכתי רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם [יואל ג א] על שם הפסיחה והדילוג ורגל ימין בנפש אשר על ידי הפה בזמן צאתנו מארץ מצרים ופתיחת הפה לעתיד במהרה בימינו, וזהו שאמר בספר יצירה המליך אות ה' בשיחה וכו' וצר בו וכו' וניסן בשנה וכו', וכמו שכתבתי לעיל [אות ה']:
(ספר בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר א )
משמעות הלכתית בין אדר א לאדר ב:
https://www.yeshivakg.co.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%97%D7%92%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%93%D7%A8-%D7%90-%D7%9C%D7%90%D7%93%D7%A8-%D7%91-%D7%A8%D7%94%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%95%D7%99/
ו) שמות החדשים עלו עמהם מבבל. כן אמרו רז"ל [ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב], ויצא להם זה מדלא נמצא שום שם חודש בדברי נבואה רק בכתובים במגילת אסתר בעזרא ונחמיה, ונראה לי דודאי שמות החדשים נתקבלו ג"כ מסיני, רק שהיה בבחינת תורה שבעל פה, דהרי נזכרו השמות של חדשים בתרגום והתרגום נתקבל בסיני כידוע [מגילה ג.], אבל התרגום הוא תורה שבע"פ אבל לא ניתנו לכתוב בכתב עד שבאו לבבל, ואעפי"כ לא נמצא בכתובים אצלנו שמות כל החדשים, ואי"ה נדבר מזה אם יהיה הש"י בעזרינו, והנה בירושלמי [שם] אמרו שמות החדשים ושמות המלאכים עלו עמהם מבבל, והוכחתם בודאי הוא ג"כ כנ"ל מדלא מצינו שום שם למלאך בדברי נביאים הראשונים רק בדניאל [ח טז, י יג] נזכרו מיכאל וגבריאל, ומה שיש לי לומר כעת בדרך אפשר דהנה בבבל היתה אסיפת דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו' וראשו בשמים ונעשה לנו שם וכו' [בראשית יא ד], והנה רצו להגביר המרכבה טמאה בשמות הקליפות שהיו בקיאים בשמות ובנו את המגדל כפי חכמתם כל חלק וחלק כפי החדש, והנה בלל הש"י שם שפת כל הארץ ולא ידעו שמות החדשים והשרים של המרכבה טמאה שרצו להגביר כפי מזל כל חדש וחדש, והנה ידוע גליות ישראל בכל האומות ובכל מקום הוא לתקן ולברר הניצוה"ק שבכל מקום והם מבררין הטוב מן הרע כידוע, והנה גלו בראשונה לבבל אשר שם פגמו דור הפלגה ונתבלבל לשונם ולא ידעו שמות החדשים והשרים כנ"ל, הנה ישראל תקנו בגלותם, על כן שמות החדשים והמלאכים עלו עמהם מבבל, ואי"ה עוד חזון למועד להאריך בדברים אלו והש"י יעזרינו:
(ספר בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר א )
הטעם לאמירת ברכי נפשי בראש חודש:
טעם על אדר שיש לפעמים ב' חדשים דהוא חודש העיבור, משום דידוע די"ב חדשים בשנה הם נגד י"ב שבטי י"ה. והנה אדר דהוא מזל דגים הוא נגד יוסף דנמשל לדגים דאין שולט בו עין הרע כמו שאמר הכתוב (בראשית מט,כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. והנה יוסף הוליד ב' שבטים מנשה ואפרים ולכך יש שני אדרים. והנה ידוע דחודש העיבור היה תלוי ביד בית דין ומסור להם אם רצו מעברין החודש אם כן החודש ניסן תלוי ביד בית דין אם רצו היו עושין אותו אדר ולכך החודש הזה לכם כפי מה שאתם רוצין כך נעשה החודש זה. והטעם שאומרים בכל ראש חודש ברכי נפשי את ה' (תהלים קד,א) דיש לומר הטעם שנקרא ראש חודש משום דידוע דמכל השכליות הראשית הוא הרצון ואחר כך כשרוצה בדבר אז בונה הדבר אחר כך ניתוסף אהבה והיראה והתפארות ואם כן הרצון נקרא ראשית. והנה בכל ראש חודש נתגלה רצון חדש על ישראל האיך לעבוד את הבורא יתברך ולכך נקרא ראש חודש. והנה נפש הוא מלשון רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג,ח). ולזה אומרים בראש חודש ברכי נפשי את ה', (תהלים קד,א) רוצה לומר נעשה בריכה והמשכת רצון בראש חודש מן ה' דהוא המקור של כל השפעות והחיים:
(ספר קדושת לוי - פרשת שקלים )
אדר על פי הסוד:
https://www.mudaut.co.il/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%90%D7%AA%D7%A8/%D7%A1%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9%D7%99%D7%9D/%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9-%D7%90%D7%93%D7%A8/%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9-%D7%90%D7%93%D7%A8-%D7%91%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A7%D7%99%D7%A3-%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%A7/
20 פורימים אלטרנטיביים בהמלך ההסטוריה:
https://www.srugim.co.il/655796-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a1%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a1%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95-%d7%95%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%a0%d7%99
https://breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_3697/
משמעות שמות החודשים:
https://www.milononline.net/content_article.php?cid=16&pid=50
חודש אדר:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%93%D7%A8
חודש אדר כנגד שבט בנימין:
http://www.pnimi.org.il/images/files/Vaabita/vayikra_82.pdf
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה